מליאת הכנסת קיימה (יום ד', ) דיון מיוחד לציון יום ירושלים במעמד ראש עיריית ירושלים
ניר ברקת, סגניו וחברי מועצת העיר.
ראש הממשלה
בנימין נתניהו אמר: "אנחנו זוכרים את ירושלים עד מלחמת ששת הימים, כשלא הייתה פה שליטה ישראלית. אנחנו לא נחזיר את המציאות אחורה. איננו צריכים לתרץ את קיומנו בירושלים. גורלנו נקשר בירושלים וזוהי חלק מחווייתנו הלאומית והציונית. רוב מוצק ומכריע בציבור מבין שרק ישראל הדמוקרטית מסוגלת להבטיח את היותה של ירושלים עיר בטוחה לכל הדתות. סבלנות מתקיימת רק כאשר מכבדים את קודשי הדת.
"לצערי, זה לא קורה באזורנו. כאן יש מלחמה של מי ישמיד את מי, מי יהרוג את מי, מי ישמיד את אוצרות הטבע. כמו שאפשר היה לראות שהייתה הסתה על הר-הבית. טענו נגדנו שאנחנו מבקשים במסגד אל-אקצה, דבר שלא היה ולא נברא. טענו כי אין לנו קשר להר-הבית. זאת טענה כל כך אבסורדית. שני בתי מקדש עמדו על הר-הבית כ-1,000 שנים ולנו אין קשר? דוד המלך הפך את ירושלים לבירתנו לפני 3,000 שנה.
"מישהו טוען שלפירמידות אין קשר למצרים? שלקולוסיאום אין קשר לאיטלקים? האמת הפוכה בתכלית. לנו שמורה חזקת ראשונים בירושלים. בשנה האחרונה עמדנו איתן מול מחבלים צמאי דם, בכל מקום בכל זמן, ואנחנו הצלחנו להוריד את עקומת הפיגועים. עשינו מאמצים עליונים בחג הפסח כדי שהנפץ הזה לא יופעל מחדש. בהדרגה זה ירד. עכשיו אנחנו עומדים בפני חג הרמדאן, ואנחנו עושים את אותו מאמץ.
"האלימות לא תרופף את רוחנו. ירושלים זאת עיר מורכבת, ויש כמובן מתח בין האוכלוסיות, שמאפיין גם ערים אחרות בעולם. הוא לא מושלם, הוא לא אידיאלי, אבל הוא קיים וצריך לשמור עליו. אני מאמין שרוב התושבים של מזרח ירושלים רוצים שקט, ואני חושב שלא צריך לתת לאיש להצית תבערה, להצית קיצוניות. אם יעשו זאת שוב, נפעל בהתאם".
ראש האופוזיציה
יצחק הרצוג אמר: "לצערי, אנו נמצאים היום במאבק על הצדק ועל המשפט בתוכנו. אנו רחוקים מקיום נבואתו של הנביא ישעיהו. הולכים ומתרחקים משמירה על עמוד השדרה הערכי אותו ביקשו נביאינו להנחיל לאומה. מעשים נוראיים וחמורים של אלימות וגזענות, שסעים, קיטוב ומילים קשות הנזרקות לחלל האוויר הישראלי כאילו נפרצו כבר כל גבולות המכובדות, הריסון העצמי, והאחריות כל אלה הם ההפך הגמור מחזון ציון אליו ייחלו אבותינו ונביאינו.
"במו ידינו אנו מתרחקים מן האימרה "שאלו שלום ירושלים ישליו, אוהבייך" כי הרי לא בהכרח נוכחות פיזית בירושלים הייתה חלום הדורות. מי שהתפלל באודסה ובקזבלנקה ובצנעא ובאלכסנדריה ובמוסקבה ובאמריקה לשוב לציון, לא התפלל רק למגע ידיו באבני העיר הקרירות ולא רק למימי הגיחון שבפכפוכם רצה לחזות. התפילה שנישאה תמיד ייחלה לחידושם של חיי הצדק והאמת והרחמים בציון. בזאת אנו נבחנים ובמבחן הזה אנו עלולים להיכשל וליפול.
"בעוד בתי החולים בעיר הקודש קולטים את פצועי הפיגועים בחרדת קודש שלעולם אינה מבדילה בין דם לדם עומדים כאן, בבית הזה, יש מי שקורא להפרדה בין יולדות ערביות ויהודיות. בעוד חיילי צה"ל עומדים על משמר חומותיה של העיר, מחרפים נפשם על ביטחונה של עיר הנצח - עומדים חברים בבית הזה ומשמיצים את בכירי מפקדיו של צבא ההגנה לישראל וחייליו. בעוד יושבים שופטים בירושלים שופטים משפט צדק ומגנים על מוסר הנביאים, אותו מוסר שנקשר בעבותות לירושלים - עומדים חברי כנסת מן הבית הזה ומסיתים באלימות נגדם, משלחים בהם גדודים של המון מוסת, מכפיש ומאיים.
"ירושלים לא תישאר יהודית, מוסרית, שלמה ובטוחה אם לא יקרה פה שינוי מדיני דרמטי אם לא נוביל בדחיפות, בלי שיהוי ובלי תירוצים מתירוצים שונים להסדר בין שני העמים. לפחות ננוע לשם. נייצר תקווה.
"ראינו גם השנה כיצד גורמים חיצוניים משפיעים במישרין על המצב בירושלים. הדוגמה הבולטת הייתה ההסדרים בהר-הבית. בסופו של יום גילינו שוב, שלמרות שעבר יובל שנים לאיחוד ושחרור העיר עדיין הירדנים משפיעים ומלך מרוקו משפיע ומלך סעודיה מעורב וארצות הברית ומי לא. כי זו המציאות האמיתית שחייבת לחלחל לכולם, לכל אוהבי העיר. היא חשובה למיליארדי בני אדם ברחבי תבל.
יו״ר הכנסת יולי אדלשטיין אמר: ״כשם שירושלים מאוחדת ואיתנה, כשם שירושלים צריכה להישאר חזקה ויציבה - כך לטעמי ולטעם רבים צריך השלטון וצריכים נבחריו להיות מאוחדים ויציבים - למען המדינה והעם. יש בנו הדוחים את רעיון האחיזה בירושלים על כל חלקיה ומרחביה. הם רואים באיחוד העיר טעות ולא זכות ומימוש חזון הדורות. כדי לחדד את טענתם, הם מנופפים בטיעון השחוק, כי כשאמרנו "אם אשכחך ירושלים תשכח ימיני" לא התכווננו לשוּעפָאט או לג'אבל מוכאבר. זוהי טענה טועה ומטעה. כי כשנעים זמירות-ישראל, דוד המלך שישב בירושלים, כתב את שורות הגעגוע הללו לעיר הקודש, הוא לא הכיר גם לא את רחביה ולא את טלביה. הוא כתב פשוט על ירושלים.
"ירושלים ניצבת בפני אתגרים שלא הכירה מעולם. בתחומיה מתגוררים חילונים וחרדים, יהודים, מוסלמים ונוצרים, וכולם חוסים בצל ייחודה וקדושתה. בזה יופיה ובזה כוחה של ירושלים. אל ניתן לרואי השחורות ולמחרחרי המדון להציג את המארג הזה כבעייתי או הרסני. אדרבה: נראה בו מודל של שילוב ידיים בין האוכלוסיוֹת, נראה בירושלים עיר מחברת, עיר של שלום".