חוקרי משטרה בתיק רצח הכפישו באוזני החשודה את הסניגור הציבורי שייצג אותה, ובית המשפט העליון דורש מהיועץ המשפטי לממשלה ומפכ"ל המשטרה לתת את דעתם על כך, ואף רומז שיש לשקול להעמידם לדין משמעתי.

בית המשפט העליון דחה (יום ב', 18.7.16) את ערעוריהן של אנה קומשין ומרינה טרסנקו, פרוצות שרצחו את אלי ללוז ששכר אותן, כדי לגנוב ממנו כספים ורכוש. השתיים לא ערעורו על עצם ההרשעה, אלא ביקשו להקל בעונשן. בית המשפט העליון קבע, כי אין מקום להטיל עליהן פחות ממאסר עולם. הרצח בוצע בדצמבר 2011 והשתיים נחקרו מיד לאחר מכן.

השופט עוזי פוגלמן מצטט חלק מדבריהם של החוקרים (ששמו לא נמסר) לטרסנקו: "את הולכת לרופא ציבורי כזה, מרפא את כולם, מתוך חובה, וכולם עומדים אצלו בתור, או שאת הולכת לרופא פרטי?". "העורך דין אומר נו אז בסדר 25 שנים, 20 שנה, 16 שנה, איזה הבדל, מה זה משנה לו, הוא מרוויח כסף בכל מקרה".

פוגלמן מדגיש: "דרך הילוכם של החוקרים חותרת תחת החובה להבטיח את זכותם החוקתית של נאשמים בהליך הפלילי להיוועץ עם עורך דין. הדברים אמורים ביתר שאת כשמדובר בנאשמים שידם אינם משגת והגנתם היחידה האפשרית צפויה לבוא מהסניגוריה הציבורית שעושה עבודתה נאמנה. פרקליט המדינה יביא הערתנו זו לפני הגורמים המוסמכים במשטרת ישראל, על-מנת שתינתן הנחייה מתאימה בהקשר זה ליחידות החוקרות".

המשנה לנשיאה אליקים רובינשטיין מוסיף: "חברי כתב באיפוק האופייני לו, ארשה לעצמי להידרש לכך ביתר חריפות במקצת, ויהיו אלה בבחינת פצעי אוהב. המשטרה היא שירות ציבורי. חוקר - בכל הכבוד לשאפתנות המובנת להשיג תוצאות בחקירה -אינו 'אדון לעצמו'; הוא חלק מארגון האמון על ערכים ועל אתיקה. השגת תוצאות בחקירה אינה חזות הכל, והלשון - לשון החוקר - אינה משוחררת לומר כל העולה על רוחו. אכן, הפסיקה מתירה למשטרה להשתמש בתחבולות מסוימות בחקירה, כדי להגיע בסופו של יום לחקר האמת, אך ישנם 'קווים אדומים' וגבולות שאין לחצותם.

"...לסניגוריה הציבורית תרומה רבה הן במישור התיק האינדיבידואלי בו המקצועיות והמסירות ראויות לשבח, והן במישור הכללי של הגנה על זכויות חשודים, עצורים, נאשמים ואסירים. לכן דברים מעליבים ולא מבוססים כגון אלה שנאמרו במהלך החקירה כאן אינם במקומם. חברי ביקש כי הדברים יובאו גם לפני פרקליט המדינה; גם דעתי כך, ויתר על כן, אף לידיעת היועץ המשפטי לממשלה והמפקח הכללי של המשטרה.

"איננו כותבים כדי למלא דפים שיהיו כנייר שאין לו הופכין ויעלו עובש, ואולי חיוכים וקריצות על-ידי פלוני אלמוני במשטרה או מחוצה לה, אלא כדי שיוטמעו ויופנמו במערך החקירות, לרבות צעדים משמעתיים נגד המתנהגים התנהגות שאינה הולמת, במקרים המתאימים".

השופט מני מזוז הסכים עם פוגלמן. את המערערות ייצגו עוה"ד קטי צווטקוב, ניל סיימון ואיציק שדה, ואת המדינה - עו"ד אייל כהן.