בית המשפט יכול לפסוק גם לתאגיד פיצוי ללא הוכחת נזק על לשון הרע - קובע לראשונה (יום ה', 4.8.16) בית המשפט העליון.
המשנה לנשיאה
אליקים רובינשטיין אימץ שתי פסיקות קודמות של בתי משפט מחוזיים, באומרו, כי חוק לשון הרע מציין במפורש שהוא חל גם על תאגיד. מטרתו של הפיצוי ללא הוכחת נזק הוא להרתיע מפני הוצאת לשון הרע, ומבחינה זאת אין הבדל בין אדם לבין תאגיד.
עוד התייחס רובינשטיין לכך שפקודת הנזיקין קובעת, כי "תאגיד לא ייפרע פיצויים בשל עוולה אלא אם גרמה לו נזק". לדבריו, מאחר שחוק לשון הרע הוא חוק ספציפי שגם נחקק לאחר פקודת הנזיקין, הרי שהוא גובר עליה בנקודה זו ולכן אפשר לפסוק מכוחו פיצוי לתאגיד ללא הוכחת נזק. והוא מסביר:
"כיצד יוכיח תאגיד פלוני שהשמצתו על-ידי הנתבע גרמה לו
אובדן לקוחות, אלא אם במקרים מסוימים שלחו לו לקוחות הודעה כי משקראו את שנאמר עליו אין להם עוד חפץ בו, ובמקרה כזה אולי יהא כדאי לו לנהל הליך הוכחות ולהשיג פיצוי גבוה יותר. אך במקרה רגיל, כיצד נדע שלקוחות פוטנציאליים לא הגיעו בשל לשון הרע? כלום נחייבו להזמין סקר לעניין זה?.
"...ניטול דוגמה - פלוני מוציא שם רע על בעל חנות שאינה מאוגדת, ואחר כך על חנות מאוגדת, ולשתיהן פוטנציאל נזק זהה; אין הדעת סובלת כי רק הראשון יזכה בפיצוי. מכל האמור עולה גם - וכך יובהר - כי האפשרות לפסיקת פיצוי ללא הוכחת נזק קיימת לא רק כאשר שיעור הנזק לא הוכח אלא גם כאשר לא הוכח עצם קיומו, וזאת מאותם טעמים עצמם".
רובינשטיין דחה שני ערעורים על פסקי דין בהם חויבו מוציאי לשון הרע לפצות תאגידים ללא הוכחת נזק. הפיצוי המירבי (כולל הצמדה) עומד כיום על 60,000 שקל, ובמקרה שמוכחת כוונת זדון - על 120,000 שקל. השופטים
יצחק עמית ו
צבי זילברטל הסכימו עם רובינשטיין. את המערערים ייצגו עוה"ד אבינעם מגן וסער פלינר, ואת החברות - עוה"ד
אמיר טיטונוביץ,
חנוך ארליך, דורון חן והילה גולדפלד.
שירתה הזכה של דלית בת אדם ידעה לשבות לבבות, שירה שהלכה במסלול השיבה המאוחרת, שיבה למחוזות ילדותה, למחוזות הקסם של ימי האתמול
