ניתן להעמיד לדין סרבני גט בעילה של הפרה הוראה חוקית - קובע (10.11.16) פרקליט המדינה,
שי ניצן, בהנחיה שפרסם לטיפול בתופעה זו, שעד כה לא טופלה במישור הפלילי. על-פי ההנחיה, מדובר באישום שלצידו עונש מירבי של ארבע שנות מאסר.
סרבנות גט קיימת גם מצד גברים (המסרבים לתת אותו) וגם מצד נשים (המסרבות לקבל אותו), אם כי ברוב המכריע של המקרים מדובר בגברים. במצב זה, האישה הופכת לעגונה - בעוד שבמקרים הפוכים ניתן, בהליך נדיר, לאפשר לבעל לשאת אישה שנייה.
לדברי משרד המשפטים, המסרב לתת גט פוגע בחירויות וזכויות בסיסיות של המסורבת, ביניהן הזכות להינשא בשנית, הזכות ללדת ילדים מבלי שאלו ייחשבו כממזרים ופסולי חיתון, הזכות לקיים מערכת יחסים אינטימית ועוד, ובדרך כלל אף גורם פגיעה כלכלית וחברתית לבת הזוג.
ההנחיה מונה שלוש תכליות עיקריות, בגינן ראוי לפעול במסגרת פלילית נגד סרבן גט: תיוג הסרבן כעבריין פלילי הפוגע באינטרסים וערכים ציבוריים; הגשמת מטרות הגמול וההרתעה של הענישה הפלילית, בשל הפגיעה באישה ובמערכת המשפטית; והרתעה כללית של סרבנים פוטנציאליים וצמצום תופעת העגינות.
ההנחיה קובעת, כי במקרים בהם מורה בית הדין הרבני לכפות גט וחלפו לפחות חודשיים מאז הוראה זו, יש לשקול פתיחה בחקירה והעמדה לדין על הפרת הוראה חוקית. אם הסרבנות תימשך, ניתן יהיה לחזור ולהעמידו לדין על התקופה שלאחר כתב האישום המקורי. ניצן מוסיף, כי ניתן יהיה להעמיד לדין גם צדדים שלישיים המשדלים את הבעל להימנע ממתן הגט, ובין היתר תובא בחשבון ההשפעה על צעד זה על הסרבן עצמו.
אם הסרבן יורשע, תבקש המדינה לגזור עליו מאסר בפועל לתקופה ממשית. ניצן קובע עוד, כי אם סרבן הגט יסכים לתת אותו לפני הטיעוונים לעונש, יהווה הדבר שיקול להקל בעונשו - אך ככלל אין לוותר על ההרשעה ועל התביעה לבקש ענישה ממשית.
עוד נקבע בהנחיה, כי על-מנת לשלול אפשרות שגט שיינתן בשל הליך פלילי ייחשב כ"גט מעושה", שאין לו תוקף הלכתי, הרי פתיחה בחקירה והעמדה לדין של סרבן גט תיעשה רק לאחר הכרזת בית הדין הרבני על "כפיית גט", ובהיוועצות עם הייעוץ המשפטי של בתי הדין הרבניים לפני נקיטת הליכים פליליים. את ההנחיה הכינו עוה"ד
דותן רוסו ויאיר חמודות מהפרקליטות ועו"ד רפי רכס מבתי הדין הרבניים.
