המפרקים של חברת קמור, שמניותיה נסחרו בעבר בבורסה, תובעים 84 מיליון שקל מבעלי החברה, מנהליה, דירקטורים בה ורואי החשבון שלה. בראש הנתבעים עומד דני ברנר, שהיה בעל השליטה בחברה ומנכ"לה במשך 20 שנה. המפרקים הם עוה"ד
חגי אולמן ועדי פיגל.
יתר הנתבעים הם מי שהיו יושבי ראש החברה -
יעקב אלינב, מנחם מרדר וזאב רונן; הדירקטורים אברהם נתן, פנחס בראל-בוכריס, אירית אילוז,
גדעון סיטרמן והדס גלנדר; משרד רואי החשבון ברייטמן-אלמגור-זהר שביקר את דוחותיה; וחברת מגדל, שביטחה את נושאי המשרה.
בתביעה, שהוגשה (31.1.17) לבית המשפט המחוזי בתל אביב, נאמר, כי קמור קרסה חודש וחצי בלבד לאחר שפרסמה את דוחותיה לרבעון השלישי של 2012. באותו דוח הוצגו מאזן של 1.2 מיליארד שקל והון עצמי של 245 מיליון שקל. לא נכללה בו הערת עסק חי, ולעומת זאת נאמר, כי למרות סימני אזהרה שונים - סבור הדירקטוריון, כי "אין לחברה קשיי נזילות ואין חשש סביר כי במהלך תקופת תזרים המזומנים החזוי (שנתיים ממועד הדוח) לא תעמוד החברה בהתחייבויותיה הקיימות והצפויות".
בשלב זה, נאמר בתביעה, התגלה עד כמה היו חמורים מחדליהם ומעשיהם של הנתבעים על פני תקופה ארוכה של שנים, שהסבו לקמור נזקים כבדים והובילו אותה לחדלות פירעון. לדעת המפרקים, אין מדובר בטעות בשיקול דעת עסקי בבחינת חכמה בדיעבד, אלא במסכת חמורה ונמשכת של הפרת חובות בסיסיות כלפי קמור תוך רשלנות חמורה במיוחד.
בתביעה נטען, כי הנתבעים - שהיו אמורים לשמש שומרי סף ולמלא את תפקידם בצורה סבירה לכל הפחות - בפועל לא בדקו, לא הבינו, לא פיקחו, ומלבד "כיבודים" שהיו כרוכים במשרה בחברה עם מאזן של יותר ממיליארד שקל, הנתבעים היו לא יותר מאשר חותמת גומי.
הנתבעים טמנו את ראשיהם בחול, ובמשך תקופה ארוכה בחרו להתעלם ממצבה ההולך ומתדרדר של קמור.
בין היתר, טוענים אולמן ופיגל, התעלמו הנתבעים מפיקדונות משועבדים שאינם ניתנים למימוש שנרשמו בתזרים השוטף של קמור, מחוסר היכולת של קמור לממש נכסים לצרכי התזרים בשל כל שליטה בנכסים אלו, מהוצאות נדרשות, ומאי התאמת העסקות בהן דנו למצבה הכספי של קמור ולצרכי המזומן שלה.
בתביעה נטען עוד, כי קמור פרסמה דיווחים מטעים לגבי מצבה. בהצהרותיהם הגורפות של נושאי המשרה, לפיהן לחברה אין קשיי נזילות ואין חשש סביר לאי עמידתה בהתחייבויותיה, ממחישות את ליקוי המאורות המוחלט שהנתבעים היו מצויים בו משך שנים, ואשר הובילו את קמור לחדלות פירעון. לדברי המפרקים, הנתבעים הפקירו את זכויותיה ונכסיה של קמור - בהיקף של מאות מיליוני שקלים - ללא כל פיקוח. הם לא נקטו באמצעים סבירים לקבלת מידע, ולא בדקו את נכסיה ומסמכיה של קמור.
בתביעה נטען עוד, כי בתקופה הקריטית בה הייתה מצויה קמור, בוצעו בה השקעות כושלות ופסולות בהיקפים עצומים, וזאת ללא אישור הדירקטוריון שהפקיר במודע את קמור בידי ברנר. הלה פעל באופן עקבי ורצוף ללא פיקוח הדירקטוריון ולרוב גם שלא בכתב, וכל זאת בידיעת הנתבעים. טרם הוגשו כתבי הגנה.
מעין שקיעה לתוך אפתיה
