בג"ץ דחה (יום ה', 9.3.17) עתירה נגד אבחנה בין קבוצות של ניצולי שואה לעניין הסיוע שנותנת להם המדינה, תוך קריאה להשתדל ולמצוא פתרון שוויוני יותר.
עמותת "כן לזקן" ומספר ניצולי שואה עתרו בשנת 2014 נגד התיקון לחוק, אשר קבע שחלק מניצולי הגטאות והמחנות יקבלו סיוע חודשי גדול יותר מניצולים אחרים, כגון פרטיזנים או מי שחיו במסתור (9,000 שקל לעומת 3,600 שקל). לטענתם, מדובר באפליה הנוגדת את חוק יסוד
כבוד האדם וחרותו.
המשנה לנשיאת בית המשפט העליון,
אליקים רובינשטיין, אומר, כי טענתה של המדינה בדבר אילוצים תקציביים, לא מספיקה בפני עצמה כדי לגבור על קיומה של אפליה. לעומת זאת, אבחנה בין נסיבות חייהם של ניצולים - הגם שאינה נקייה מקשיים וגורמת אי-נוחות - כבר הוכרה בפסיקת ביהמ"ש העליון וגם לדעתו ניתן לקבל אותה, אם כי תוך תחושה קשה ולאחר התלבטות.
רובינשטיין ממשיך ומנתח את התיקון לחוק אל מול פסקת ההגבלה שבחוק היסוד, ומגיע למסקנה שהוא עומד בתנאים אלו. בהקשר זה אומר רובינשטיין, כי יש מקום להביא בחשבון אילוצי תקציב, וכי מדובר בהמשכה של מדיניות רבת שנים ולכן אין זה מהלך שרירותי.
לצד זאת, אומר רובינשטיין כי נותר בליבו צער גדול על כך שניצולי שואה רבים נזקקים לסיוע כלכלי; הוא מעיר, כי מן הסתם חלק מקורבנות ההתעללות בדרי בית אבות שנחשפה לאחרונה, הם ניצולים. לפיכך הוא מסיים באומרו: "יש לקוות אפוא, כי מגמת הגדלתו של הסיוע והרחבת היקף הזכאים לו, לה אנו עדים לה בשנים האחרונות, בין היתר כעולה מהשתלשלות ההליכים בענייננו, תמשיך ואף תגבר עוד ועוד; כן ראוי שייעשו במסגרת זו מאמצים להגדלת התקציב, לשם מציאת פתרון שויוני יותר".
השופטת דפנה ברק-ארז סבורה, כי האבחנה בין הניצולים השונים היא סבירה מבחינה משפטית, ודי בכך כדי לדחות את העתירה. היא מוסיפה, כי הדרישה להרחבת זכויות - להבדיל מביטול זכויות עודפות - אינה יכולה להסתמך על הזכות החוקתית לשוויון.
השופט
סלים ג'ובראן הסכים עם עמיתיו. את "כן לזקן", התאחדות עולי רומניה והניצולים ייצגו עוה"ד
יפעת סולל וחיים ינאי-ינקולוביץ, ואת המדינה והכנסת - עוה"ד אודי איתן, דנה בריסקמן וגור בליי.
