"נתנו לאבא שקית מלאה בסדינים ודם ללא גופה"

הוועדה המיוחדת לפרשת היעלמותם של ילדי תימן, מזרח והבלקן קיימה (יום ג', 6.6.17) דיון נוסף לשמיעת עדויות של משפחות הילדים החטופים. חלק מהעדויות נמסרו בוועדות החקירה לאורך השנים וחלקם נשמעות לראשונה.

ח"כ נורית קורן יושב-ראש הוועדה פתחה את הדיון ואמרה כי לאור פניות של משפחות המספרות על כך שמעולם לא נתנו עדויות באף אחת מהוועדות, אנחנו מאפשרים למשפחות אלו להגיע לוועדה ולראשונה לתת עדות.

במסגרת הדיון שמעה הוועדה עדויות של עולים מלוב, ממרוקו, מפרס, מעירק ומתימן אשר סיפרו על החטיפה של בן משפחתם.

איציק סוויד: "עלינו מלוב. אחותי בת העשרה חודשים חלתה ונלקחה לבית חולים, לאחר מס' ימים אמרו לאם לבוא לקחת אותה. לאחר שעתיים נאמר לאם שהילדה נפטרה. נתנו לה גופה בתוך שקית וללא אפשרות לזהות. הקברן אמר לה שהילדה שבתוך השקית מתאימה לגיל 5. עוד אמר כי אמו סיפרה כי כשהגיעו לנמל סימנו את הילדה שהייתה בעלת עיניים כחולות".

עמרם אסולין: "התינוק, מאיר פרץ נולד במרסי וכעבור חצי שנה עלתה המשפחה לישראל בשנת 1951 והתגוררה בטירת הכרמל. בגיל 3 לאחר שסבל משלשולים נלקח לרמב"ם. באחד הימים כשהגיעו לקחת את הילד הפנו אותם לרופא ולאחות הראשית. ואז נאמר להם שהילד נפטר ונקבר במחנה דוד. שם הם לא מצאו קבר".

שלמה קזרי: "עלינו מאירן בשנת 1951. אבא אימא וארבעה ילדים. לאחר כשנתיים, אני הייתי בן 6 ונולד אח נוסף בשם יעקב. כשהוא היה בן שנה וחודש היו שתי סופות במחנה העולים בפרדס חנה בו גרנו. כתוצאה מהסופה עפו האוהלים ואז אחי הקטן נלקח לבית חולים. ואז נאמר למשפחה שהוא מת ונקבר. לא הצלחנו למצוא בבית הקברות בכרכור קבר. אין לנו שום תיעוד שלו; לא תעודת לידה, לא רישום ולא תעודת פטירה. ולעומת זאת יש רישום של התאומים שנולדו אחריו בשנת 1954. האחות הוסיפה וסיפרה הייתי בת עשר ראיתי את ההורים לוקחים את יעקב לקופת חולים. הם חזרו ללא הילד, שאלתי איפה הוא והם ענו שאמרו להם שהוא מת".

אבי לוי: "המשפחה עלתה מעירק אבא, אימא בת 16, וארבעה ילדים. שניים של האבא בשנת 1951, הקטנים המשותפים היו בני 2 ו-3 לאחר שעלו למעברות בטבריה. הילדים שיחקו בחוץ והקטן, אשר, נשרף ונכווה מפתיליה בחלק התחתון של הגוף. מנקה רחובות שעבר במקרה שפך עליו מים. לאחר כמה זמן הגיע רכב חילוץ שלקח אותם לבית חולים. לאחר כשעתיים הוציאו לה בקבוק חלב וביקשו ממנה לתת מנת דם עבור התינוק. לאחר כמה זמן נאמר לה שהוא מת. יש רישום של אשר במרשם האוכלוסין אך אין תעודת פטירה".

דוד מלכה: "ההורים עלו ב-1948 ממרוקו וגרו במושב מגדים. שכאחותי, ציונה, הייתה בת מספר חודשים היא לא הרגישה טוב ואשפזה בבית חולים רמב"ם. לאחר כמה ימים נאמר לאם שהיא נפטרה והראו לה מצבה קטנה בבית הקברות. בת מספר חודשים בלבד".

נגה לוי: "המשפחה עלתה מעירק בשנת 1951, חמישה ילדים נולדו שם ושלושה בארץ. אחי היה בן שנה וחצי, ילד בהיר. לאחר שהיה לו חום נלקח לבית החולים רמב"ם כשאבא הגיע לאסוף אותו אמרו לו שהילד קיבל שיתוק ונפטר. הביאו לו שקית מלאה בסדינים ודם ללא גופה! ואז נאמר לו שהילד כבר נקבר. אבא שלי בא אלי בחלום ואמר שיעקב בארצות הברית ושם שינו לו את השם".

סעידה שולמית שווילי: "עלינו מתימן ב-1949 כאשר אמי הייתה בהריון. לאחר שאחותי, רבקה, נולדה היא טופלה ונשמרה בבית התינוקות לשם הלכה האם להניק את הילדה. כשעברנו מעין שמר לעמינדב חלפנו עם המשאית ליד בית התינוקות; הראו לנו את התינוקת והאחות אמרה לא חבל לקחת לשם? האם הסכימה היות שבתימן נפטרו לה שני תינוקות. לאחר שבועיים נשלח מברק למזכירות היישוב שהתינוקת נפטרה. כאשר בן-גוריון ביקר אצלנו במושב ושאל כמה ילדים יש לנו במשפחה, אמר לי: אל תספרי את המתים רק את החיים".

בבדיקה של חוקר פרטי התגלה כי יש רישום של כניסה ויציאה לארץ למספר הזהות שלה ב-27 ביוני שנת 1999 באותו היום. החוקר כתב שזה כנראה צו חוסמים אותה מלהגיע לארץ. בן ציון הכהן (אחיין) משרד הפנים מסרב לתת את תעודת הפטירה ותעודת הזהות של האימא שביקשנו על-מנת שנוכל לחפש את תיק האימוץ.

אלעזר בשארי: "משפחתו של אבא, עלתה לעין שמר ב-1949, חמישה ילדים ואחד נולד בארץ. בשנת 1952 כשידידה הייתה בת ארבע היא נעלמה. המקרה שלנו הוא אחד מ-69 תיקים שוועדת קדמי קבעה שלא ידעו מה עלה בגורלה". ח"כ קורן אמרה לו כי הוועדה פנתה למשרד הפנים לקבלת מידע על ידידה, קיבלה מסמך רישום ואף עדות על אירוע שקשור במעבר דירה ב-29 במרס 1993. היא ביקשה ממנו לבדוק שוב ולוודא את מספר הזהות.

היו"ר קורן הדגישה במהלך הדיון כי הוועדה הזו, הפועלת לראשונה בכנסת, פועלת ללא לאות וכבר מגיעה לתוצאות. והוסיפה ואמרה כי בכל מקום בו מתברר כי יש בעיות, הוועדה מגישה הצעות חוק. כך הוגשה הצעת חוק לפתיחת תיקי האימוץ ומתקדמת הצעת חוק נוספת לפתיחת קברים ללא צורך בתהליכים ביורוקרטיים של המשפחה בבתי משפט.

קורן סיכמה את הדיון, פנתה למאומצים וקראה להם להגיע ולתת דגימת דנ"א. "אתם לא תפגעו. אנחנו נשמור על חיסיון שלכם אם תרצו, אנחנו רק רוצים לדעת שאתם חיים".