המשטרה ובתי המשפט קובעים שיא במניעת מידע מהציבור ובפגיעה בחופש העיתונות: שישה צווי איסור פרסום הוצאו בתוך יממה אחת (15.6.17).
השבוע נחשף ב-News1, כי בתוך חודש ביקשה וקיבלה המשטרה מבתי המשפט 54 צווי איסור פרסום - ממוצע של שניים ליום עבודה. כעת, כאמור, "הצליחו" המשטרה ובתי המשפט להגיע למספר גבוה פי שלושה: איסור על פרסום שמו של החשוד ברצח עו"ד יורם חכם (כולל דיון בדלתיים סגורות בעניינו), איסור פרסום על חקירת רצח ברהט לפני עשרה ימים, איסור פרסום על חקירה ביטחונית, איסור פרסום על אירוע אלימות ביישוב אלישמע לפני חודש, איסור פרסום על רצח ליד כביש 411 ואיסור פרסום על רצח ברחובות.
בולטים במיוחד איסורי הפרסום המתבקשים וניתנים אוטומטית בחקירות רצח. המשטרה ובתי המשפט יצרו בכך נוהג שאינו קיים בחוק, ובמובנים רבים אף עוקף את עקרון היסוד החוקתי של
חופש הביטוי, חופש העיתונות ופומביות הדיון. בלא כל הסמכה מן המחוקק, המשטרה מבקשת ובתי המשפט נותנים ללא היסוס צווי איסור פרסום בכל תיק רצח. כתמיד, הצווים ניתנים במעמד צד אחד, בלא שהתקשורת מיוצגת וממילא בלא שבית המשפט שומע גם עמדה הפוכה מזו של המשטרה.
הצווים ניתנים בראש ובראשונה משום שהמשטרה אינה מסוגלת למנוע הדלפות משורותיה. וכך, במקום להיאבק במקור הבעיה - סותמים את פיותיהם של מי שניזונים ממנה. זאת ועוד: במקרים רבים נראה, כי מטרתו של הצו אינה להגן על החקירה אלא על החוקרים. כאשר לא ניתן לדבר על חקירה מסוימת, ודאי בתיקי רצח, נמנע ממילא דיון ציבורי בהישגיה/כשלונותיה של המשטרה.