העליון הפחית הפיצוי בעקבות זיכוי

בית המשפט העליון הפחית (יום ד', 5.7.17) את סכום הפיצוי שתשלם המדינה לשני אחים שהואשמו בזריקת רימון הלם לעבר תחנת דלק בכפר ינוח בשנת 2008. השופט נעם סולברג קובע, כי הפרקליטות התרשלה בטיפולה בתיק, אך לא רשלנות זו היא שגרמה להתארכות ההליכים.

חמד סעד ורתיב סעד הואשמו בזריקת הרימון, כאשר הראיה המרכזית נגד חמד - שהיה הנאשם העיקרי - היה שיחותיו עם מדובב שהוכנס לתאו. המדינה חזרה בה תחילה מכתב האישום נגד רתיב ולאחר מכן - גם מכתב האישום נגד חמד. השניים תבעו פיצוי של 6 מיליון שקל ובית המשפט המחוזי בחיפה (השופט מנחם רניאל) קיבל את תביעתם באופן חלקי בלבד.

המחוזי קבע, כי לא נפלו פגמים בחקירת המשטרה ובעצם הגשת כתב האישום, אך המדינה הייתה צריכה לחזור בה מן האישומים בשלב מוקדם יותר. לפיכך נפסק פיצוי של 178,000 ו-78,000 דולר לזכותו של חמד, פיצוי של 68,000 שקל לזכותו של רתיב והחזר הוצאות בסך 47,000 שקל. המדינה ערערה על עצם החיוב בפיצוי והאחים ביקשו מבית המשפט העליון להגדיל את הסכום. סולברג קיבל חלקית את ערעור המדינה ודחה את ערעור האחים.

סולברג אומר, כי אין מקום להתערב ברוב הממצאים העובדתיים של המחוזי, בדבר תקינות מהלכי המשטרה והפרקליטות לפני המשפט. לעומת זאת, הוא מצא לנכון להתערב בקביעה במחלוקת העובדתית המרכזית סביב החזרה מכתבי האישום: מדוע המדינה עשתה זאת. האחים טענו, כי הפרקליטות התרשלה בכך שלא האזינה לכל ההקלטות של שיחות המדובב עם סעד, שכן אם הייתה עושה זאת - הייתה למדה כיצד המדובב הפעיל עליו לחץ פסול להודות במעשה שלא עשה. המדינה טענה, כי חזרה בה לאחר שבשנת 2009 ניתן בבית המשפט העליון פסק דין מנחה בנוגע ללחצים של מדובב על חשוד.

סולברג מסכים עם הטענה לפיה ההימנעות מהאזנה לכל השיחות הייתה בגדר התרשלות של התביעה, ואכן המדובב הפעיל על חמד לחץ פסול - אם כי שלא בידיעתם ובהכוונתם של גורמי החקירה. אולם הסיבה המרכזית לנסיגה מכתב האישום נגדו הייתה אותו פסק דין. למרות ההימנעות מהאזנה להקלטות, ידעו החוקרים והתובעים שהמדובב הפעיל לחץ על חמד - אך עד פסק הדין של העליון סברו שאין בכך כדי לפסול את תוצרי פעולתו. לכן, באותו שלב לא היה זה בלתי סביר להמשיך בניהול המשפט - ומכאן שהתמשכותו אינה נובעת מאותה רשלנות.

"משמעות הדברים היא שהמדינה שגתה בנוגע להפעלת המדובב ובפיקוח על תוצרי הדיבוב, אך איננה חייבת לשלם על שגגתה. תוצאה זו אינה נוחה", אומר סולברג. לפיכך הוא קבע, כי המדינה תשלם לאחים את הפיצוי המירבי על 30 ימי מעצרם מאחורי סורג ובריח, וכן תחזיר להם את הסכום המירבי הקבוע בתקנות להוצאות הגנתם; הסכום אינו מופיע בפסק הדין. השופטים חנן מלצר וצבי זילברטל הסכימו עם סולברג. את המדינה ייצגה עו"ד טלי מרכוס, ואת האחים סעד - עוה"ד דרור חטר-ישי ואהוד חטר-ישי.