חברת בוני התיכון נהגה בחוסר תום לב, כאשר הסתירה מלקוחות פוטנציאליים עובדות מהותיות לגבי הבעלות בקרקע עליה הקימה את פרויקט "רחובות המדע" ברחובות - קבעה השופטת נאוה ברוורמן. החברה לא גילתה לגיל חיידר ולנועה קריסי-חיידר, כי על הקרקע בוצעו שרשרת עסקות בעטיין רבצו עליה חובות ושעבודים, ורק עורכת הדין מטעמם של בני הזוג גילתה עובדות אלו.

ברוורמן חייבה את בוני הים התיכון להחזיר לבני הזוג 12,500 שקל ששילמו לעורכת הדין והוצאות בסך 1,000 שקל. היא דחתה את בקשתם לפיצוי של 20,000 שקל על עוגמת הנפש, באומרה שבסופו של יום מדובר בעסקה שלא יצאה לפועל. עוד נדחתה בקשת בוני הים התיכון להטיל את האחריות על חברות קלד"ש בנייה וגמול נדל"ן, שהיו מעורבות בעסקות הקודמות. ברוורמן קובעת, כי בוני הים התיכון הייתה מודעת היטב למצב התכנוני, והיא הייתה יכולה לבדוק בכל עת מהו המצב בנוגע לדירות שהיא מוכרת ללקוחותיה.

השופט נצר סמארה דחה תביעה בסך 30,000 שקל שהגיש אבי אלקלעי, בעלי מכון הדס להכוון תעסוקתי, נגד חברת החדשות של ערוץ 2. אלקלעי טען, כי אנשי "תוכנית חיסכון" - העורך גידי ויניש והכתבת אדווה דדון - הפרה את התחייבותם לצלם שני אייטמים על כמה מלקוחותיו של המכון ובהם הספורטאים לשעבר אריק זאבי ונועם אוקון, הדוגמנית ליהי אלון ומלכת היופי לשעבר רינה מור.

סמארה אומר, כי לא נכרת חוזה בין הצדדים, אלא הייתה רק התעניינות מצד אנשי ערוץ 2 והיה ברור שיש צורך בהסכמה סופית על ביצוע הצילומים. עוד הוא מציין, כי אפילו אם היה פוסק אחרת - לא היה אלקלעי מקבל פיצוי כלשהו, משום שלא הוכיח את נזקיו הנטענים וגם לא הסביר כיצד תבע דווקא 30,000 שקל.

בשולי פסק הדין מעיר סמארה, כי חבל שאלקלעי - שרצה פרסום למכון שבניהולו - העדיף לשבור את הכלים מול ערוץ 2 ולהגיע לבית המשפט. לאנשי הערוץ מעיר סמארה, כי אם היו מבהירים היטב בזמן אמת שאין כל סיכום עם אלקלעי - היה נחסך זמן שיפוטי יקר. לבסוף מציין סמארה, כי אלקלעי ניסה להגיש לו במישרין מסמכים והתעלם מהנחיותיו בנושא.

חברת צלול מתקני מים תחזיר לאטנס ואצב 3,140 שקל ששילם תמורת מתקן לטיהור מים שרכש ממנה, ואשר התקלקל לאחר 11 חודש. החברה טענה בפני הלקוח שהיא לא אחראית לתיקון, לא התייצבה לדיון והשופט נצר סמארה קיבל את התביעה נגדה, תוך שהוא מוסיף 500 שקל על עוגמת נפש. לעומת זאת קבע סמארה, כי ישראכרט תמשיך לכבד את התשלומים לטובתה של צלול עליהם חתם ואצב, שכן היא אינה צד למחלוקת ביניהם והיא רשאית להפסיק את כיבודם רק במקרה של כשלון תמורה מוחלט. במקרה זה, ואצב קיבל את המתקן והשתמש בו חלק מן הזמן ולכן אין מקום להפסיק את התשלומים.

חברת הנדל"ן ריאליטי אקזקיוטיב ניסתה להתחמק מאחריותה למשלוח הודעות פרסום בניגוד לחוק הספאם, במקום לקבל על עצמה להפסיק את הפרת החוק, ולכן יש מקום לפסוק נגדה פיצוי אשר יממש את תכלית ההרתעה של החוק - אומר השופט גלעד הס. הוא קיבל חלקית את תביעתו של נריה רטטיג, בעקבות חמש הודעות פרסומיות ששלחה לו החברה, וקבע שהיא תפצה אותו ב-4,000 שקל ותשלם הוצאות בסך 500 שקל. הס נמנע מלקבוע את הפיצוי המירבי הקבוע בחוק - 1,000 שקל להודעה - בשל העובדה שהתביעה הוגשה בסיועה של חברת ספאם אוף, אם כי ציין שאין בכך כדי לשלול פיצוי מכל וכל.

ישראייר לא התארגנה כיאות להשבתם של נוסעיה מבוקרשט לאחר שהתגלתה תקלה במטוס של טראוול סרוויס הצ'כית, שביצעה עבורה את הטיסה, ולאחר שהתגלתה תקלה גם במטוס החילופי שחכרה מאל-על - קובעת השופטת מיה רויזמן-אלדור. התקלה הראשונה הייתה שכיחה וצפויה, לא הוסבר מדוע נדרשו מספר שעות להתארגנות, ובכל מקרה - גם המטוס החילופי היה מבצע את הטיסה באיחור של למעלה משמונה שעות (בפועל האיחור היה 12 שעות). כיוון שכך, תפצה ישראייר את בני משפחת וסאולס ב-5,600 שקל - כחמישית מהסכום שתבעו. רויזמן-אלדור דחתה את הודעת צד ג' ששלחה ישראייר לאל-על, שכן האיחור שגרמה אל-על היה בן שש שעות - מתחת למינימום המחייב תשלום פיצוי לנוסעים.

חברת הביטוח פספורטכארד וחברת התעופה איירופלוט יפצו כל אחת ב-1,000 שקל את משה יחזקאל, על עיכוב של יממה בהגעת מזוודתו לוויטנאם אליה טס דרך מוסקבה. הרשם הבכיר איתי רגב קבע, כי העובדה שכרטיס הביטוח של פספורטכארד היה טעון למשך 24 שעות בלבד, הפרה את התחייבותה של החברה ולכן עליה לפצות את יחזקאל - למרות שבסופו של דבר המזוודה הגיעה. עוד הוא אומר, כי מאחר שאיירופלוט אישרה קונקשיין של 70 דקות במוסקבה, היה עליה לוודא שגם מזוודתו של יחזקאל תגיע בזמן לטיסת ההמשך.