היום לפני 60 שנה, כתב
משה שרת - לשעבר ראש הממשלה, ובאותה עת ח"כ ומבכירי מפא"י - את השורות הבאות ביומנו האישי: "שמעתי מפי גיורא (יוספטל, אז מזכיר מפא"י, א.ל.) דבר מרעיש: "שוקן מוכן למכור את '
הארץ', ומציע אותו לנו. המחיר שהוא דורש - מיליון לירות".
המחיר שביקש שוקן היה אז שווה ערך לכ-360 משכורות בשכר חודשי ממוצע, שהיה אז כ-2,750 לירות לחודש. השכר החודשי הממוצע עומד כיום על 9,820 שקל לחודש. לכן, במונחים של היום, ביקש שוקן כ-3.5 מיליון שקלים, מחיר הנראה צנוע יחסית. מובן שיש להביא כיום גורמים נוספים, ובהם תפוצת ה
עיתון, הוצאות, מחירי מודעות ועוד.
מדוע רצה למכור? יוספטל הסביר, ש"כאילו נמאס לשוקן כל עניין העיתונאות. רצונו להתרכז בכנסת ובפעולה ציבורית בכלל".
גרשום שוקן (45) היה אז חבר כנסת מטעם הפלגה הפרוגרסיבית.
שרת ממשיך ומספר כי שוקן לא הגיש את הצעתו אישית, אלא באמצעות ד"ר אליעזר שנער, אז בן 42, שהיה בעבר מנהל
עיתון הארץ, ואחר כך, בין היתר, ראש משלמת השילומים של ישראל במערב גרמניה. שוקן ושנער למדו בצעירותם באוניברסיטת היידלברג בגרמניה. לאחר שפרש, כתב שנער ספר על פרשת השילומים, שיצא לאור בהוצאת "שוקן".
בתגובה כותב שרת: "ההצעה מעוררת נחיל של בעיות. הכסף מניין? היעמוד לנו כוחנו להשתלט על המפעל? הנשאיר את הסגל הקיים, שפרצופו או חוסר פרצופיותו מובהקים, או נכניס כוחות חדשים? האם יש לנו כוחות חדשים? האם לא יאבד להארץ מעמדו אם יהפוך - במפורש או במוסתר - לעיתון המפלגה? האם יועיל הדבר לקיים את התפוצה, שממילא ירדה בזמן האחרון? מה יהיה התיאום בין הארץ לבין "דבר" (שהיה רשמית בטאון ההסתדרות, ומעשית בטאון מפא"י, א.ל.).
ככל הידוע, לא יצא דבר מההצעה.
