שירות בתי הסוהר יפצה ב-3,000 שקל את ואדים מולדבסקי, המרצה 8.5 שנות מאסר, בשל הפרת פסק דין שהורה לאפשר לו להשתמש במחשב במרכז החינוך של כלא איילון. מולדבסקי עבד לפני מאסרו כראש צוות מפתחים בחברת היי-טק והוא מבקש לשמר ולשפר את הידע שברשותו גם בתקופת מאסרו. בית המשפט המחוזי הורה פעמיים לאפשר לו להשתמש במחשב בתנאים מסוימים, אך מולדובסקי טען שההוראה הופרה בין אפריל לדצמבר 2016 ותבע פיצוי של 10,000 שקל.

השופטת אושרית הובר-היימן אומרת, כי השב"ס נתן מספר נימוקים לכך שנמנעה ממולדובסקי הגישה למחשב כאשר הועבר מכלא רימונים לכלא איילון: המחשב צריך היה לעבור בדיקות, היו סיבות ביטחוניות, הגישה למרכז החינוך הוגבלה משום שנעשה בו שימוש בידי קבוצות טיפוליות ועוד. אלא שהיא קובעת, שכל הסיבות הללו אינן מצדיקות הפרת צו שיפוטי:

"הנתבע [השב"ס] עשה דין לעצמו ופעל בניגוד להוראות ברורות וחד-משמעיות של בית המשפט. לא ניתן לקבל סיטואציה שבה גוף ציבורי שאמון על קיום זכויותיהם של אסירים, מתעלם באופן כה בוטה מצווים של בית משפט. לא ניתן לאפשר, כי העומדים בראש אותה רשות מינהלית יעמידו את החלטות בית המשפט לפרשנות ויבחרו - לפי שיקול דעתם - האם יש מקום ליישמן אם לאו, וזאת אף אם אכן על הפרק שיקולים ענייניים". כל עוד ההחלטות קיימות - השב"ס חייב לקיים אותן; ואם הנסיבות השתנו - עליו לבקש מבית המשפט לשנותן.

בנק יהב יפצה ב-15,000 שקל את נועה קידר-שוורץ על פגיעה בפרטיותה - קבעה השופטת רקפת סגל-מוהר. קידר-שוורץ נטלה מהבנק הלוואת סטודנט בסך 25,000 שקל, עליה לא סיפרה לבעלה משום שהוא מעדיף שלא ליטול הלוואות. חצי שנה מאוחר יותר התקשרה נציגת הבנק לבעל והציעה לו למחזר את ההלוואה. הגילוי גרם למשבר קשה ביחסיהם של השניים שכמעט והגיעו לידי גירושין.

סגל-מוהר אומרת, כי מדובר היה בטעות של נציגת הבנק שאף ניסתה לחזור בה כאשר התברר לה שהבעל אינו יודע על ההלוואה. מדובר ברשלנות שנבעה מאי בדיקת כל הנתונים הרלוונטיים לפני השיחה. עוד קבעה, כי ויתורה של קידר-שוורץ על הסודיות אינו רלוונטי, משום שהוויתור היה לצרכים ספציפיים - שהשיחה לבעל לא היה ביניהם.

קידר-שוורץ תבעה 33,000 שקל, אך כאמור סגל-מוהר פסקה כמחצית מן הסכום. העובדה שבני הזוג הצליחו לשקם את יחסיהם, היא אומרת, אינה פוטרת את הבנק מאחריות למשבר ולעוגמת הנפש הרבה שנגרמו להם. לכך נוסף משקל מסוים בדמות השפעת המשבר על בתם של השניים. הבנק גם ישלם הוצאות בסך 750 שקל.

הרשם בנימין בן-סימון הורה לבטל עסקה במסגרתה רכשו רפי וכרמלה אלישע דלתות מחברת מא' עד ת' דלתות. בן-סימון קיבל את טענת בני הזוג, לפיה נפלו פגמים קשים בהתקנת הדלתות והן אינן עמידות למים כפי שהובטח בפרסומיה של החברה. הוא אומר, כי רישומה המטעה של פרסומת אינו אמור לפוג כאשר המפרסם מוצא את הדרך להתנער מהבטחותיו אחרי שהפרסומת שוגרה לצרכן. אלישע יחזירו את הדלתות ויקבלו את הסכום ששילמו תמורתן ובעד ההתקנה - 10,000 שקל - וכן פיצוי של 3,000 שקל.

ברוך מור, בעליה של חנות הדגים פרש ריף, יפצה ב-8,000 שקל את מיטל ברושטיין לאחר שטען בפורום של חובבי דגים שהיא גנבה דגים מחנותו. הפרסום שנעשה השנה התייחס לאירוע שהתרחש כביכול בשנת 2013, כאשר ברושטיין הייתה לקוחה של מור. השופטת מיה רויזמן-אלדור אומרת, כי עדויות שני הצדדים היו מהימנות, ונראה, כי בעוד ברושטיין הבינה שקיבלה דגים במתנה - לא כך סבר מור. בשורה התחתונה, מור לא הוכיח את גרסתו - כאשר מדובר ברף הוכחה גבוה יותר מקום בו מיוחסת עבירה פלילית. מור גם ישלם הוצאות בסך 500 שקל ויתנצל בפורום בו פרסם את הפוסט.

חברת הביטוח AIG לא ציינה כיאות בפני רועי מלכה, כי ביטוח הנסיעות לחו"ל שרכש ממנה אינו מכיל מגבלה משמעותית בסעיף של קיצור הנסיעה מסיבות רפואיות. על-פי מגבלה זו, הכיסוי יחול רק אם אחד המבוטחים אושפז למשך 24 שעות לפחות. רעייתו של מלכה אושפזה לתקופה קצרה יותר בעת נסיעת המשפחה לרומא, ולכן סירבה AIG לפצות אותה על הצורך לרכוש כרטיסי טיסה חדשים. הרשם אורן כרמלי אומר, כי בנסיבות אלו על החברה לפצות את מלכה על ההוצאות שנגרמו לו - אך גם יש להטיל עליו אשם תורם של 30% משום שלא בדק מראש את תנאי הפוליסה. לפיכך, תשלם לו החברה 6,900 שקל ועוד הוצאות בסך 300 שקל.