ראוי ששר הפנים יביא בחשבון שיקולים תכנוניים בבואו להחליט האם לאשר תוכנית בנייה של רשות מקומית - קובעת (24.9.17) נשיאת בית המשפט העליון,
מרים נאור.
נאור דחתה את עתירתן של עיריית בת-ים וחברת חוף בת-ים ליזמות ופיתוח, נגד החלטת שר הפנים,
אריה דרעי, שלא לאשר הקמת מבני דיור לקשישים על קרקע שבבעלות העירייה. ההחלטה התקבלה בשנת 2015 על-פי המלצת לשכת התכנון המחוזית, בנימוק שרשימת השימושים המותרים על הקרקע הנדונה אינה כוללת דיור לקשישים.
עיריית בת-ים יזמה את הקמת הדיור לקשישים בעקבות בקשת משרד הקליטה בשנת 2011 לקבל הצעות שכאלו. העירייה הציעה דיור ל-200 קשישים, משרד הקליטה קיבל את ההצעה ובשנת 2012 אף נחתם חוזה ביניהם לפיו העירייה תקים ותפעיל את מרכז הדיור במשך 20 שנה. אולם מימושו של הפרויקט הצריך פרסום מכרז שהיה חייב לקבל את אישורו של משרד הפנים - וזה, כאמור, סירב לאשרו.
נאור אומרת: "טענתה העיקרית של העירייה הייתה כי התחשבות שר הפנים בהיבטים תכנוניים היא בגדר שיקולים זרים. דין טענה זו להידחות. שיקולים תכנוניים שנועדו לכך שהעירייה תפעל כדין ולא תפרסם מכרז שאין באפשרותה לממשו אינם שיקולים זרים. אלו שיקולים רלוונטיים שראוי היה ששר הפנים ישקול". היא מצטטת בהסכמה את דברי השופטת
ענת ברון: "וייאמר המובן מאליו,
והוא ששיקולי חוקיות לא יכול שיהיו שיקולים זרים, ומקומם לעולם אינו נפקד מגדרם של השיקולים הצריכים לעניין".
לדברי נאור, אישורו של שר הפנים נדרש לא רק כדי למנוע שחיתות, אלא גם "כדי למנוע עשייה במקרקעין הפוגעת באינטרס הציבורי". במקרה זה, השימושים המותרים בקרקע במפורש אינם כוללים דיור לקשישים, ויש להיצמד לרשימה הסגורה של השימושים המותרים לפי התוכנית. העירייה והחברה חויבו בתשלום הוצאות בסך 15,000 שקל. השופטים
חנן מלצר וענת ברון הסכימו עם נאור. את העירייה והחברה ייצגו עוה"ד אסף ביגר ואפרים אופק-אהרון, ואת המדינה - עו"ד נחי בן-אור.
ממצרים העתיקה שבה העבדים העברים סיפרו על יציאת האבות מהגלות, עד ליציאת מצרים של תקופתנו היא מדינת ישראל
