בכנסת התקיים (יום ב', 21.11.17) יום עיון לציון 40 שנה לביקורו במשכן של נשיא מצרים המנוח, אנואר סאדאת.
בפתיחת האירוע נכחו יו"ר הכנסת יואל יולי אדלשטיין, סגנית שר החוץ ח"כ
ציפי חוטובלי, שגריר מצרים בישראל, חאזם ח'ייראת, וראש מרכז מורשת
מנחם בגין הרצל מקוב.
שגריר מצרים בישראל חאזם ח'ייראת, אמר באירוע: "הנאום ההיסטורי הזה היה ויישאר אמנה לכל הקוראים לשלום. זהו נאום שצריך לקרוא אותו שוב אחרי ארבעים שנה כדי להפיק ממנו את מה שלא הצלחנו ליישם עד עתה. ההתעקשות של הנשיא סאדאת להניף את מסר השלום מעל וכן הכנסת היא דבר שאין לו תקדים אבל הוא היה סמל לערך של החיים המשותפים. הוא נבע מתוך הגורל של מצרים כערש התרבויות לשאת באחריות של ערך השלום המקיף באזור. סאדאת עמד כאן במסר של שלום וביקש לעודד את המנהיגות ללכת לשלום. גם היום, אחרי 40 שנה עמד הנשיא א-סיסי מעל דוכן האו"ם וביקש למצוא פתרון לסוגיה הזו ולפתוח דף חדש בדרך לשלום. העבודה מול האתגרים הנוכחים מצריכה אומץ. צריך הקרבה כדי להגיע לשלום והנשיא סאדאת אף הדגיש בנאומו שכחלק מזה צריך להכיר בזכויות העם הפלשתיני. אחרי 40 שנה מהביקור בישראל נותרנו עם שתי שאלות פתוחות: האם הביקור של סאדאת הצליח להשיג שלום כולל באזור? והאם ההתנהלות בשטחים הכבושים תורמת לבניית השלום ונותנת תקווה לעם הפלשתיני? אנחנו סובלים מתופעת הטרור. התופעה הזו מהווה סכנה גדולה ומחייבת שת"פ אזורי. לכן השגת השלום היא חשובה. אפשר להשיג את השלום המיוחל דרך פתרון צודק לסוגיה הפלשתינית. מצרים עדיין נושאת את דגל השלום באזור והיא פועלת כדי להשיג פשרה בין הגורמים והפלגים הפלשתינים כדי להחזיר אותם לדרך המו"מ לשלום. השלום בין המדינות שלנו יציב וכך יישאר. המסר החשוב בנאום של סאדאת: בחיינו יש רגעים שבהם החכמים ובעלי הראיה החדה צריכים לבנות גשרים לעבר אופקים חדשים. אנחנו הראשונים שצריכים להיות אמיצים, להתעלות מעל כל גילוי הקיצוניות ולא לשכוח שרק אלוהים לא טועה".
יו"ר הכנסת יולי יואל אדלשטיין: "עשרות ראשי מדינות הגיעו לכנסת לפני ואחרי סאדאת. תמיד בכל ביקור כזה היו רגעים בלתי נשכחים אבל מה שקרה כאן לפני 40 שנה היה עדיין יוצא דופן ולו רק בגלל הדברים שהגיעו לאחר מכן. זו הייתה ממש פריצת הדרך. הביקור הזה פתח שער שדרכו עברו, באומץ לב מעורר הערכה, מנהיגי ישראל ומצרים. המוני ידיעות, מאמרים וספרים נכתבו על הביקור של סאדאת בכנסת. רובם המוחלט עסק במה שהתרחש בקומות שמעלינו: בנאומים שנשאו בגין, סאדאת ופרס במליאה ובפגישות הרשמיות שהתקיימו בחדרי הסיעות. הנאומים היו חשובים מאד, אבל מי שיתרכז רק בהם - יפספס את העיקר. אחת הפגישות המרגשות הייתה של סאדאת וגולדה באולם שפרינצק, פגישה שבה גולדה נתנה לסאדאת מתנה מ"סבתא לסבא". פחות מארבע שנים קודם לכן, שני האישים האלו לא ישבו באולם שפרינצק אלא בתוך בבונקרים. הם לא חילקו מתנות אלא היו מפקדי הצבאות של שני עמים. במלחמת יום הכיפורים נאבקה ישראל על נפשה, פשוטו כמשמעו, איבדה אלפי לוחמים. המצרים, ובראשם אותו סאדאת עצמו, היו אויבים מרים, אויבי נפש, שנשבעו להחריב את מדינת ישראל. יש כוח גם לרוח האנושית ולרצון לשנות את האווירה. התוצאות לא באות מיד ואנחנו עדיין עם אתגרים לא קטנים עם המשך העשייה בהסכם הזה. אני זוכר מהביקור הזה דווקא משפט מהנאום של פרס ששמעתי באמצעות "
קול ישראל בגולה". 'בעמנו אין אופוזיציה לשלום'. אנחנו צריכים היום, עם כל הקשיים והאתגרים שהיו אז ויהיו כנראה גם בעתיד לזכור את המשפט הזה".
סגנית שר החוץ ח"כ ציפי חוטובלי: "אני נולדתי לשלום. אני נולדי לשלום בשל החלטה של שני מנהיגים אמיצים. השלום ההוא הוא ההוכחה שישראל היא מדינה מבקשת שלום. מנחם בגין חתר אליו ועשה הכל כדי להעביר את המסר לסאדאת. אנחנו התרגלנו ששלום משיגים בכפייה והנה דוגמה לכך ששלום אפשר להשיג ללא מתווכים. ההסכם הזה היה פורץ דרך וסלל את הדרך לשלום עם ירדן ולקשר הנוכחי עם סעודיה. כולם מתחילים להבין שישראל היא נכס במזרח התיכון. כולנו מחכים מתי ייוולד סאדאת הפלשתיני. אבל הסכסוך לא ייפתר ולו רק בגלל שיהיו בגין ישראלי וסאדאת פלשתיני אלא כשתפיסת הקיום של הפלשתינים לא תהיה שלילת הקיום של העם היהודי. הסיבה שאנשים כמוני מתנגדים לשלום היא בגלל העיקרון של זכות השיבה. שבעה מיליון פליטים שיציפו את המזרח התיכון זו סופה של המדינה היהודית. אם לא נבין שזו הבעיה, לא נוכל להגיע לפתרון".
ראש מרכז מורשת מנחם בגין הרצל מקוב: "בשני הצדדים נדרש אומץ לב ויוזמה ומחויבות לתהליך. לא במקרה שני האנשים האלה היו לוחמים. לביקור הזה קדם תהליך משמעותי של נסיעה מיוחדת של בגין לרומניה, נוצלו הקשרים ההדדיים עם השאה האירני וקשרי המוסד במרוקו כדי להזיז את העניין ורק אז סאדאת הודיע שהוא נוסע להביא שלום. הייתה הבנה בשני הצדדים שזה המקום אליו הם רוצים להגיע. מדינת ישראל אף פעם לא נמצאת בתקופת רגיעה ולכן אני רוצה לצטט את נאום בגין: מי ייתן ואלוהי אבותינו המשותפים ייתן למנהיגנו את חוכמת הלב להוביל את עמנו בבטחה ובשלום".
התהיות בסוגיה זו עשויות לגלם משמעויות...
