שופט בית המשפט העליון, ניל הנדל, מזהיר (יום ג', 30.1.18) מפני פריצת גבולות הדין המהותי בהליכי תביעות קטנות. לדבריו, גם ערכאה זו אינה מוסמכת לפסוק פיצוי על נזק שכלל לא הוכח.

הנדל אומר כי אכן בתביעות קטנות קיימת גמישות בדיני הראיות וסדרי הדין, כדי לפתוח את שערי בית המשפט בפני האזרח הקטן. אולם גמישות זו "אינה חודרת לתחומי הדין המהותי, ואינה מאפשרת לבית המשפט לתביעות קטנות לקבל את תביעתו של תובע שלא השכיל להרים את נטל ההוכחה המוטל עליו".

הנדל מדגיש: "גם כאשר בית המשפט לתביעות קטנות חש כי דחיית התביעה בשל אי-הוכחת שיעור הנזק אינה ראויה, אין בידו להתעלם מן הדין המהותי ולפסוק לתובע שלא השכיל להציג ראיות ממשיות לגבי שיעור הנזק פיצוי על סמך אומדנה. במצבים כאלה, עשוי בית המשפט 'לנצל' את הגמישות בסדרי הדין ודיני הראיות על-מנת לאפשר לתובע לתקן את מחדלו, ולהוכיח את הנזק הנטען באמצעות ראיות מתאימות.

"פתרון זה מצוי בסמכותו, ובמידה רבה אף משרת את תכלית הקמתו: פתיחת שערי בית המשפט בפני האזרח הקטן שאינו בקיא בהוויות המחוקק וההלכה הפסוקה, ואינו מודע, בהכרח, לחובת הוכחת שיעור הנזק. אולם, מכאן ועד חריגה מהוראות הדין המהותי באשר לנטל ההוכחה - ארוכה הדרך, ובלתי עבירה... השאיפה להגיע לתוצאה צודקת יותר נשגבת היא, אך יש לממשה אך ורק בכלים משפטיים ראויים, כגון הסכמות בין הצדדים או דחיית הדיון על-מנת לאפשר הבאת ראיות מספקות".

הנדל דחה את בקשתו של עבדאללה אשקר לערער על חיובו לפצות את פאדי סלימאן ב-9,000 שקל בשל פגמים בעבודות צביעה. הפיצוי נקבע בבית המשפט לתביעות קטנות (הרשם הבכיר מוהנד חלאילה) ואושר בבית המשפט המחוזי בנצרת (השופטת רננה גלפז-מוקדי), למרות שסלימאן לא הביא ראיות לנזק והסכום נפסק על-פי אומדנו של חלאילה. לדברי הנדל, הערכאות הקודמות היו צריכות לתת את הדעת על טענותיו של אשקר בנוגע לגובה הנזק, אך משנקבע עובדתית שנגרם נזק - אין מקום לדיון בגלגול שלישי רק בשאלת הסכום. את אשקר ייצג עו"ד שאדי סח.