"לפעמים אתה יוצא מהאולם עם דמעות בעיניים"

"העבודה שלנו היא כזאת שלפעמים אתה יוצא מהאולם עם דמעות בעיניים. היא לא תמיד כזאת כיפית, שאתה יוצא מהאולם בששון וריקודים. אבל היא מתבססת על החוק והפסיקה. להחלטות שלנו יש השלכות שמעבר לתיק המיידי, כאשר אנשים תמי לב ימצאו את עצמם משלמים מחיר כזה או אחר". כך אומרת (יום ד', 28.3.18) שופטת בית המשפט המחוזי מרכז, הלית סילש, בהשתלמות במחוז תל אביב של לשכת עורכי הדין.

סילש דיברה על סעדים זמניים, אך הרחיבה גם על היבטים אחרים בעבודתה. "בחלק גדול מהתיקים המגיעים אלי, אתם לא עושים כלום עד הדיון הראשון. זו חידה בעיני; אפשר לנצל את הזמן", אמרה. "בעשר השנים שלי במערכת הטלתי הוצאות לטובת אוצר המדינה אולי פעם אחת; בעיני זה נשק יום הדין". עוד הדגישה, כי אסור לעורכי הדין לחשוב שהם יכולים לתת שירות בכל תחומי המשפט.

בנוגע לגילוי מסמכים ושאלונים, אמרה סילש: "יש משרדים שיש להם סטנסילים עם 7,000 שאלות ומשתמשים בהם בכל הליך, בין אם צריך ובין אם לא. יש עורכי דין שחושבים שהם חיים בסרט ושהם ישלפו איזשהו מסמך ויפתיעו את הצד השני. אבל זה מזיק לכם. המשפט צריך להתנהל בקלפים גלויים".

בהתייחסה במישרין לצווים הזמניים אמרה סילש, כי מאזן הנוחות הוא תפירה עדינה ויש בו אינטרסים רבים, כולל הצורך לבחון את ההשפעות על צד שלישי. "המבקשים לעיתים שוגים ומגישים בקשה חסרה כאשר הם מבקשים סעד זמני. הצד השני הרי יגיע ויגיד שהבקשה חסרה, וזה יכול לגרום למבקש לנזק הרבה יותר גדול", הזהירה.

סילש קראה לעורכי הדין לתמצת ולכתוב כמה שיותר קצר. "אם זה היה תלוי בי, הייתי מנהיגה בפקולטות למשפטים קורס בכתיבה קצרה. אני לא צריכה בקשות של חמישה עמודים לדחיית מועד. כאשר הייתי סטודנטית, חוזי מכר היו בני שלושה עמודים. היום כל חוזה הוא 60 עמודים, ואני לא חושבת שיש פחות תביעות בגלל שהחוזים ארוכים יותר. אתם רוצים להעביר מסר - הוא יעבור הרבה יותר טוב אם הוא קצר".