שופט בית המשפט העליון, דוד מינץ, הורה (יום ב', 2.7.18) בהחלטה נדירה מאוד לחסום חלקית עותר טרדן, שאינו משלים עם פסיקת בג"ץ בעניינו.

העותר - שאינו מיוצג בידי עורך דין - עתר לבג"ץ בפברואר השנה נגד החלטת בית הדין הרבני בתל אביב להרחיקו מן המקום וביקש פטור מאגרה. בקשתו נדחתה בידי הרשמת ליאת בנמלך, ערעורו נדחה ומאחר שלא שילם את האגרה - הורתה בנמלך בחודש שעבר למחוק את העתירה. כמה ימים לאחר מכן ערער האיש על פסק דינה של בנמלך ושוב ביקש פטור מאגרה. הרשם גלעד לובינסקי-זיו דחה את הבקשה, באומרו שאין בה תשתית ראייתית לטענה לפיה אין בכוחו של האיש לשלם אותה.

האיש ערער על שתי החלטות הרשמים ומינץ דחה את ערעוריו. הוא אומר, כי בנמלך ולובינסקי-זיו צדקו כאשר קבעו שהעותר לא הוכיח שמצבו הכלכלי אינו מאפשר לו לשלם את האגרה. האיש טען, כי המסמכים המוכיחים את דלותו הכספית "מפוזרים בין מחסנים ומקום מסתור של חברים" - הסבר אותו דוחה מינץ.

גם התנאי השני למתן פטור מלא או חלקי - ההליך המבוקש מגלה עילת תביעה - אינו מתקיים. העותר הורחק מבית הדין משום ששלח מכתב מלא גידופים כלפי הדיינים, הוא מגדף את הדיינים ואת מזכירי בית הדין כאשר הוא נתקל בהם במסדרונות ומפריע לעבודתו של פקיד העזר. מינץ מציין, כי העותר הביא על עצמו את ההרחקה, הוא יכול להגיש מסמכים בידי צד שלישי, ומן הסתם יורשה להיכנס לדיונים בעניינו. לכן, אין כל עילה לעתירה.

מינץ מוסיף: "בשולי הדברים אך לאו-דווקא בשולי חשיבותם, אוסיף כי סגנון דבריו של המערער גם כלפי בית משפט זה אינם מכבדים לא את בית המשפט ולא את המערער עצמו. לא לפלא בעיני אפוא, מדוע קבע בית הדין הרבני את אשר קבע לגביו". לבסוף הורה מינץ למזכירות בית המשפט העליון שלא לקבל מן העותר מסמכים נוספים כלשהם ביחס לעתירתו שנדחתה - אך לא מנע ממנו לנקוט בהליכים חדשים.