הסכמות מצד המדינה ואישורים של בית המשפט הביאו לכך, שעד היום לא בוצעו צווי הריסה שניתנו בשנת 2006 נגד בנייה בדואית בלתי חוקית בנגב. כך מעלה (יום ג', 4.9.18) החלטתו של שופט בית המשפט העליון בדימוס, אורי שהם.

בית משפט השלום בבאר שבע הוציא 20 צווי הריסה שיפוטיים למבנים של בדואים בני שבט אל-אטרש, שהוקמו ליד צומת יתיר. הצווים הוצאו בדצמבר 2006, אך לאחר שנתיים של מו"מ בינם לבין המדינה נקבע במארס 2009, כי ביצועם יעוכב בשנה כדי לאפשר מציאת פתרון חילופי. אולם למרות שמועד ההריסה המתוקן היה מארס 2010, נענה בית המשפט לעוד 11 בקשות לדחיית המועד - וזאת בהסכמת המדינה.

בשנים 2015-2011 התנהל מו"מ על מעברם של הבדואים ליישוב חורה והם אף ביקשו רשמית לקנות מגרשים ביישוב - אך מועצת חורה התנגדה לכך. הבדואים הציעו להרחיב את שטח חורה כך שיכלול את מגוריהם הבלתי-חוקיים; המדינה דחתה אפשרות זו. אז חזרו בהם בני אל-אטרש מהפתרון של חורה, באוגוסט 2015 עוכב שוב ביצוע הצווים אך העיכוב בוטל בנובמבר 2017.

בנקודה זו ביקשו בני אל-אטרש מבית משפט השלום לעיין שוב בהחלטתו, אך הבקשה נדחתה בנימוק שאין למבנים אופק תכנוני ושהכלל הוא שיש לבצע ללא עיכוב צווי הריסה. במאי השנה דחה בית המשפט המחוזי בבאר שבע את ערעורם וקבע, כי אין להעלות על הדעת שבית המשפט התכוון בשנת 2006 שיינתנו דחיות במשך 11 שנים.

על כך ביקשו בני המשפחה לערער לבית המשפט העליון, אך שהם דחה את בקשתם. הוא אומר, כי אין עילה להעניק היתר נדיר לערער בגלגול שלישי, וכי גם לגופם של דברים - אין מקום לדחיות נוספות. "בית משפט זה עמד, לא אחת, על החשיבות המרובה שיש לראות בביצוע צו הריסה שיפוטי במועדו, ובשל כך היעתרות לבקשת ארכה תיעשה במקרים חריגים ויוצאי דופן בלבד, כאשר הדגש יינתן לשאלה האם היתר הבנייה נמצא בהישג יד ורק
עיכוב פורמלי מעכב את קבלתו", מזכיר שהם. את בני אל-אטרש ייצג עו"ד קייס נאסר, ואת המדינה - עו"ד סיגל אורבך-סולומון.