הספריה הלאומית תשיב כתבי יד שנלקחו מעולי תימן וששמורים אצלה. זאת, בתנאי שהטוענים לבעלות יוכיחו את בעלותם על המסמכים.
אורן וינברג, מנכ"ל הספרייה הלאומית, התייחס בדיון שהתקיים בוועדה המיוחדת שהוקמה בכנסת לבדיקת פרשת היעלמות ילדי תימן לאוסף אילת שבספריה הכולל את כל הרכוש של העולים שהגיע באונייה מיוחדת לאילת.
"האוסף כולו מתועד. מה שמגיע אלינו זה מה שנשאר אחרי שאיש לא רצה. בכתבי יד תימנים רשום שמות של מעתיקים והם לא בהכרח בעלים. מדובר ב450 כתבי יד והאוסף ממוחשב וכל אחד יכול להגיע לאותם פרטים. כל מי שיבוא ויוכיח בעלות יקבל את זה", ציין.
במסגרת הדיון העידו צאצאי עולים על גזילת רכוש משפחתם בעת הגעתה לישראל מתימן. אברהם אלשיך, סיפר עדות אישית על כזית 18 ספרי תורה שמשפחתו העלתה יחד איתה. "גדלתי בתימן ועליתי ארצה בגיל 16. אבי היה אחראי על בית הכנסת ולפני העלייה אבי תכנן איך להעביר את הספרים ואיך לארוז. הוא הזמין קופסאות מיוחדת לארוז את הספרי תורה. יומיים שלמים ארזנו 18 ספרי תורה בקופסאות מיוחדות. אבא שלי מכר את כל החנויות שלו וכל רכושו רק בשביל המשלוח של הספרים. כשהגיע ליפו אבא שלי הלך לקבל את המשלוח ואכן ראה את זה. אמרו לו 'זה לא שלך'. אמר להם אבי אני יכול להביא עדות את כל הקהילה שאני זה שטיפלתי והעליתי את זה. זה לא עניין אותם", אמר.
אברהם חביב תיאר בבכי בוועדה כיצד ניסו לרמות אותו ואת משפחתו בעת שעלו לישראל. "כשעלינו למטוס, ראו שאנחנו לא מבינים אמרו לנו לרקון את כל הכיסים שהמטוס לא ייפול. אני ואחי לא נכנענו ולקחנו בכל זאת ספר תורה בן מאות שנים שעבר מדור לדור במשפחה שלנו. הגענו לנתב"ג. צחקו עליי שם השומרים ואמרו לי 'אתה בכלל יודע לקרוא בזה' ולקחו לי את זה. לימים, הלכתי ברחוב אלנבי בת"א וראיתי את זה למכירה באחת החנויות. אמרתי למוכר שזה שלי - זיהיתי לפי סימוני תיפורים מיוחדים שהכרנו במשפחה שהיה על האריזה של הספר תורה. הוא בהתחלה סילק אותי באיומים שיזמין משטרה. כשנענתי לשלם, הוא רצה סכום מופרך של 7,000 דולר שלא היה לי וזה על ספר תורה שלי. כמו זה, ככה רכוש וכתבי יד רבים נגנבו לנו וזה כאב לב שלא מרפה מאתנו אך יום ולילה", סיפר.
השילוב האפרו-אמריקני-מוסלמי והאנטישמי מעמיק את אחיזתו והשתלטותו
