"הרטוריקה הנחרצת איננה מגובה בראיות של ממש אלא נשענת על כרעי תרנגולת ועל השערות יותר מאשר עובדות". כך אומר (יום ב', 1.7.19) שופט בית המשפט העליון, יצחק עמית, על טענותיו של עו"ד אלון אייזנברג בערעורו של ערן קרני, אשר הורשע ברצח משה עוקבי ונדון למאסר עולם. בית המשפט העליון דחה את הערעור.

קרני רצח את עוקבי בספטמבר 2013 והורשע בעיקר על בסיס ממצאים פורנזיים ובראשם דנ"א שלו שהתגלה על פריטים ליד זירת הרצח. בית המשפט המחוזי מרכז (השופטים מנחם פינקלשטיין, לאה ברודי ורמי אמיר) קבע, כי לא עלה בידו של קרני ליצור ספק סביר במארג הראיות נגדו וכי גרסתו הכבושה רצופה סתירות ושקרים מהותיים.

אייזנברג נטל לידיו את ייצוגו של קרני בערעור, וטענתו המרכזית הייתה שהוא הופלל ושיש חשוד סביר אחר במעשה. עמית דוחה בזו אחר זו את כל טענותיו של אייזנברג, תוך שהוא מציין שחלקן עומדות בניגוד גמור לראיות ולממצאים שהוצגו בפני המחוזי. בנימה של לגלוג אומר עמית, כי קו ההגנה של אייזנברג הוא שמאחר שפענוח הרצח היה "קל מדי" - הרי שמדובר בהפללה והרוצח האמיתי עודנו מסתובב חופשי.

בין היתר טען אייזנברג, כי המפליל המסתורי הותיר גלויים את הבגדים עליהם נמצא הדנ"א של קרני. אך עמית מזכיר, כי הבגדים הוסתרו היטב במרחק של מאות מטרים מזירת הרצח, והם נמצאו רק לאחר פעולות גישוש וסריקות ממושכות. עוד מראה עמית, כי אין היגיון בטענת ההפללה לנוכח העובדה שהבגדים היו של החבר שבביתו התגורר אז קרני (וכאמור עליהם נמצא הדנ"א שלו); מי שנטל כביכול את הבגדים מביתו של החבר, יכול היה ליטול באותה קלות את בגדיו של קרני עצמו. עמית מצביע על חוסר היגיון ועל סתירות נוספות בטענות הנוגעות לבגדים.

עמית מצטט טענה נוספת של אייזנברג: קרני היה שרוי ביום הרצח בדיכאון ולא היה מסוגל לרצוח איש; אם כבר, הוא היה פוגע באשתו שהסכסוך איתה הוא שהוביל לדיכאון. "אין ממש בטענה זו", הוא קובע, ומצבו הנפשי של קרני דווקא מצטרף לראיות נגדו. "יתר הטענות לקיומן 'ראיות מזכות' אינן טובות יותר", מוסיף עמית. ואילו על בקשתו של אייזנברג לפסול את אחת העדויות במשטרה נגד קרני, מכנה עמית "טענה קלושה שאין בה לא טעם ולא ריח".

על נסיונו של אייזנברג להציג אדם אחר כחשוד פוטנציאלי, אומר עמית: "המערער עשה מאמץ ניכר להכפיש את דמותו של שחר בדרכים שונות ומשונות, לרבות טענה ל'מבנה אישיות שמתאים לפרופיל של הרוצח'. אינני רואה לנכון להידרש לטענות מסוג זה, שאין קשר בינן לבין האירוע מושא כתב האישום... עמדתו מבוססת על השערות יותר מאשר על ראיות, ועל טיעוני אווירה ורקע יותר מאשר הוכחת קשר אפשרי של שחר למעשה הרצח עצמו".

עמית ממשיך: "בערעור נטען כי שחר הציג אליבי 'נוח' שקשה להפריך אותו, משום שבת-זוגו דאז נפטרה טרם שלב העדויות במשפט. נדרשת מידה רבה של תעוזה כדי להעלות טענה כזו, משום שמדבריו של שחר מסתבר כי כבר בחקירה המשטרתית הוא טען ששהה בחברת בת-זוגו, והוא גם היה משוכנע שהיא מסרה תשובה זהה (איננו יכולים לבדוק זאת משום שכאמור, אין בידינו את ההודעות).

"למעשה, בבית המשפט קמא ההגנה ניסתה להאשים בעיקר את דניאל [החבר שבביתו התגורר קרני], וכיום היא מכוונת את חיציה לעברו של שחר. התנהלות זו עלולה לעורר חשש כי לאחר שחלפו שש שנים מאז הרצח, המערער הוא זה שמנצל את הקושי של שחר להוכיח אליבי בחלוף הזמן ואחרי שחברתו נפטרה".

עמית מסכם: "בערעור שלפנינו נטען כי הובאו 'שלל ראיות המלמדות כי המערער לא יכול להיות הרוצח'; נטען כי ישנה 'אפשרות אחת ויחידה להימצאות דנ"א של המערער בזירת הרצח, והיא הפללתו על-ידי שחר'; כי 'תיאוריה זו לא נבדקה כלל'; ו'לא ניתן אלא להגיע למסקנה אחת והיא שהכרעת בית המשפט שגויה'. ברם, לאחר ששמעתי את טענותיו של המערער ועיינתי בחומר הראיות, התרשמתי כי הרטוריקה הנחרצת איננה מגובה בראיות של ממש אלא נשענת על כרעי תרנגולת ועל השערות יותר מאשר עובדות".

השופט עופר גרוסקופף מוסיף: "בבית המשפט המחוזי הופנתה טענת
ההפללה בעיקר כלפי דניאל, מיטיבו של המערער אצלו התגורר; בערכאתנו, משנקבע שלדניאל יש אליבי מוצק, הופנתה הטענה בעיקר כנגד שחר, חבר של השניים. אפס, טענה זו נטענה כספקולציה גמורה. מעבר להשערות בעלמא, אין בצידה כל ראיה התומכת בטענה כי שחר (או דניאל) ביקש להפליל את המערער. תזה ספקולטיבית מסוג זה - תאוריית קונספירציה המבוססת על השערות ולא על עובדות - אין בה כדי ליצור ספק סביר באשמתו של המערער". השופט דוד מינץ הסכים גם הוא עם עמית. את המדינה ייצגה עו"ד יעל שרף.

עו"ד אלון אייזנברג טען בתגובה לפרסום כי בית המשפט לא עשה את הנדרש לצורך התמודדות עם סימני השאלה הרבים בתיק והורה על החזרת התיק לחקירת במשטרה יסודית. "כמי שהפך כל אבן בתיק תקופה ארוכה מאוד - אני משוכנע בחפותו של מרשי ואמשיך לעשות כל שביכולתי כדי להוכיח זאת״, טען.