אדם שקיבל במרמה 2.5 מיליון שקל ממס רכוש, בטענת כזב לפגיעת טרור, ירצה 18 חודשי מאסר בפועל - 15.5 שנים לאחר ביצוע העבירה. כך קובע (יום ג', 25.8.20) שופט בית המשפט העליון, ג'ורג' קרא, האומר שהזמן הממושך שחלף מהווה הצדקה להקלה בעונש אך לא להימנעות ממאסר.

שלמה כהן היה בעליה של חברת אוטובוטיק ארז, אשר במארס 2004 הגישה למס רכוש תביעה לפיצוי בסך 4.1 מיליון שקל בטענה לנזקי טרור. החברה טענה, כי פיצוץ של מכונית תופת במחסום ארז יום לפני כן גרם נזק למוצרי טקסטיל במתפרה שהפעילה במקום. למעשה, מדובר היה בנזקי הצפה שנגרמו שנתיים לפני כן. התביעה, אשר התבססה על מסמכים מזויפים, אושרה והחברה קיבלה מקדמה בסך 2.5 מיליון שקל.

כהן הורשע בינאר 2019 בשש עבירות של זיוף בנסיבות מחמירות, שש עבירות של שימוש במסמך מזויף, עבירה של ניסיון לקבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות ועבירה של קבלת דבר במרמה. בית המשפט המחוזי בבאר שבע (השופט עמית כהן) דחה את טענתו לפיה חשב החברה, שהגיש בפועל את התביעה, הוא שזייף את המסמכים ללא ידיעתו. הוא קבע, כי כהן הורה לחשב להגיש את התביעה וציין שגרסתו הייתה רצופת סתירות, בלתי סבירה ובלתי אמינה. השופט כהן דחה את טענותיו של שלמה כהן בדבר אכיפה בררנית ושיהוי בלתי סביר בהגשת כתב האישום, שהוגש רק באוקטובר 2013 ותוקן בספטמבר 2015 על-ידי הוספת החברה כנאשמת.

בערעור חזר כהן על טענותיו בדבר אכיפה בררנית (חשב החברה ומהנדס הטקסטיל ששכרה ו"אימת" את תביעתה לא הועמדו לדין) ובדבר שיהוי, אך קרא דחה אותן. הוא אומר כי מעמדו של כהן היה בכיר בהרבה מזה של חשב החברה, וכי לא הוכח שמהנדס הטקסטיל ידע שמדובר בתרמית.

בהתייחסו לטענת השיהוי אומר קרא, כי מס רכוש התלונן לראשונה במשטרה בשנת 2006, אך התיק נסגר בינואר 2007 מחוסר ראיות. תלונה שנייה הוגשה בספטמבר 2008, בעקבות לתחקיר עיתונאי על נזקי השטפונות שנגרמו לחברה. זהו טעם מניח את הדעת להתנהלות המדינה עד אמצע 2009, קובע קרא. לא הייתה הצדקה לשיהוי של שנתיים בין הגשת כתב האישום נגד כהן לבין הוספת החברה כנאשמת, אך בית המשפט המחוזי כבר נתן לכך ביטוי בחומרת העונש והדבר אינו מצדיק הקלה נוספת, ובוודאי שלא זיכוי - מוסיף קרא.

אין להקל ראש בפגיעה שנגרמה לכהן בשל השיהוי, מסכם קרא, אך "פגיעה זו נסוגה אל מול האינטרס הציבורי שבהעמדתו לדין בשל חומרת העבירות שביצע, שכללו זיוף וקבלת כספים במרמה מרשויות המדינה בהיקף ניכר וניסיון לקבל כספים נוספים. בשקלול האינטרסים השונים, אין לומר כי בשל השיהוי האמור, נגרמה פגיעה חריפה בתחושת הצדק וההגינות. ומכל מקום, בנסיבות אלו הסעד שניתן, על דרך ההימנעות ממיצוי הדין עם המערער בעת גזירת דינו, הוא הסעד ההולם את תקופת השיהוי ואת נסיבות המקרה ואין מקום להתערב בכך".

בדחותו את הערעור על חומרת העונש אומר קרא: "בהעמדת עונשו של המערער ברף הנמוך של המתחם, 18 חודשי מאסר, ניתן ביטוי לשיהוי של כ-3.5 שנים שבהגשת כתב אישום, להתמשכות ההליכים ולזמן הרב שחלף מאז ביצוע העבירות ועד למתן גזר הדין, ולמכלול הנסיבות בעניינו של המערער. ברגיל, ובהינתן כי המערער לא לקח אחריות על מעשיו ומרבית כספי המרמה לא הושבו, היה עונשו עומד על מספר שנות מאסר. לא מצאתי כי יש בטענות המערער כדי להצדיק חריגה ממתחם העונש ההולם והעמדת עונשו על מאסר בפועל לריצוי בעבודות שירות בלבד. לטעמי, העובדה כי הדין לא מוצה עם המערער ובית המשפט נמנע מלהטיל עליו עונש מאסר ממושך יותר, משקפת הקלה ראויה והתחשבות במלוא שיקולי הקולא, לרבות חלוף הזמן והשיהוי".

קרא הפחית את הקנס שהוטל על כהן, מ-180,000 שקל ל-120,000 שקל, וביטל את המאסר חלף הקנס. זאת, לנוכח התמשכות ההליכים, הכרזתו כפושט רגל ופיטוריו בשל הקורונה. השופטים ניל הנדל ויצחק עמית הסכימו עם קרא. את כהן ייצגו עוה"ד אלון הראל וקובי מרגולוב, ואת המדינה - עו"ד יעל שרף.