שופטת משפחה הפעילה ללא הצדקה את "נשק יום הדין"

שופטת בית המשפט למשפחה בחדרה, הדס גולדקורן, הורתה לקיים מפגש בין ילדים לבין אמם במרכז הקשר, למרות שלא הייתה לכך כל הצדקה. היא השתמשה ב"נשק יום הדין" כברירת מחדל, ולא שינתה את דעתה גם כאשר חוות דעת מקצועית שמטה את הבסיס מתחת להחלטה. כך אומר שופט בית המשפט המחוזי בחיפה, סארי ג'יוסי.

ג'יוסי גם מותח ביקורת על כך שגולדקורן נתנה שלוש החלטות מהותיות בפיתקית בלבד, דהיינו בצורה לקונית ביותר וללא כל הנמקה. הוא ביטל (9.3.21) את ההחלטה בנוגע למרכז הקשר, הרחיב את הפגישות בין האם לשלושת ילדיה ומינה מומחה נוסף שיחווה את דעתו בנוגע לטענות האב בדבר מסוכנותה של האם ואת טענות האם בדבר ניכור מצידו של האב.

מדובר בהליך סבוך בנוגע למשמורת הילדים, בני 13-7, המתנהל מזה שלוש שנים. בינואר 2020 קבעה גולדקורן בהחלטת פתקית, כי הילדים והאם ייפגשו לשעה אחת בשבוע במרכז הקשר, וזאת בשל טענות האב לפיהם האם מסוכנת להם. גולדקורן שבה על החלטה זו בחודשים הבאים, ודחתה את חוות דעתו הפסיכיאטרית של פרופ' שמואל פניג מטעם האם (שהיא עצמה הורתה להגיש) לפיה היא אינה מסוכנת לילדיה. שתיים מאותן החלטות התקבלו גם הן בפתקיות בלבד.

בקבלו את ערעורה של האם אומר ג'יוסי, כי האב כלל לא ביקש שהמפגשים יתקיימו במרכז הקשר, והחלטתה של גולדקורן (שאימצה חלקית את החלופה שהציעה האם) ניתנה בפתקית ומבלי להכין את הצדדים לקראתה. "החלטה לפיה ילדים יוכלו לפגוש את הוריהם במרכז קשר אינה ברירת מחדל; היא 'נשק יום הדין'. עמדה לפיה כל מורכבות ביחסי הורים-ילדים תגרום להעברת המפגשים למרכז קשר, עלולה לפגוע אנושות לא רק בטובתם של הילדים שהופנו למרכז הקשר מבלי שיהא צורך בכך, כי אם גם בטובתם של ילדים שחייבים את המפגשים עם הוריהם במרכז הקשר", מדגיש ג'יוסי.

"ריבוי הכרעות, אשר מעבירות את המפגשים בין הורים לבין ילדיהם למרכזי הקשר במקרים לא מתאימים, עלול ליצור והלכה למעשה אף יוצר עומס כבד מנשוא על כתפי העובדים במרכזי הקשר, וכפועל יוצא נפגעים אותם ילדים, אשר זקוקים למפגשים במתכונת זו כאוויר לנשימה... החלטה מעין זו מהווה התערבות בוטה באוטונומיה של התא המשפחתי וביחסי הורים-ילדים, ולפיכך עליה להיעשות במשורה, בשיקול דעת, במקרים המתאימים בלבד, לאחר שמוצו כל החלופות האחרות ולפרק זמן מוגבל".

בהמשך, אומר ג'יוסי, המשיכה גולדוקרן במשך שנה את המפגשים במרכז הקשר מבלי לבדוק חלופות אחרות, למרות שהם אמורים להיות פתרון זמני בלבד. אלא שלהחלטות אלו לא הייתה הצדקה, שכן אין כל רמז לכך שהאם מסוכנת לילדיה, וכאמור - גולדקורן התעלמה מחוות הדעת של פניג, למרות שהיא הורתה להגיש אותה. התוצאה היא, שבפועל - זה זמן רב הילדים אינם פוגשים את אמם, בשל חוסר אמון מוחלט של האם בעובדות הסוציאליות במרכז הקשר.

כאמור, ג'יוסי גם מסתייג מהחלטות הפתקית של גולדקורן: "סקירת התשתית העובדתית וטענות הצדדים באופן ממצה מחויבת לא רק מתוקף חובת ההנמקה ומראית פני הדברים, כי אם גם ובעיקר הואיל וסקירה זו משמשת עבור השופט, כלי הכרחי 'בגיבוש החלטתו והעברת רעיונותיו בכור ההיתוך של שיקול הדעת השיפוטי', והדברים נכונים אף ביתר שאת עת עסקינן בהחלטות הרות גורל הנוגעות לדיני נפשות ממש, כבענייננו".