|
|
פרופ' סומך
|
|
|
|
|
פרופ' פינקלקראוט
|
|
|
|
|
תואר ד"ר לאות כבוד לפרופ' ששון סומך
תואר ד"ר לאות כבוד יוענק לפרופ' ששון סומך, ב-11.5.04, במסגרת מושב חבר הנאמנים השנתי של אוניברסיטת בן-גוריון, המשמש מזה 33 שנה פרופ' לספרות הערבית באוניברסיטת תל אביב וכיהן בתפקיד ראש המחלקה לספרות ערבית מעל עשור.
פרופ' ששון סומך הינו חוקר דגול של השפה והספרות הערבית, אשר הקדיש את חייו למחקר רב-ערך של היצירה הספרותית המודרנית בשפה הערבית. בדברי ההנמקה להענקת התואר נאמר, כי מדובר ב"איש האקדמיה ללשון העברית, אשר תרם מרוחב-ידיעותיו להעשרת השפה העברית; מרצה ומחנך, מחברם של ספרים רבים.
סומך הינו מתרגם ועורך רב-מוניטין שתירגם את מיטב יצירותיהם של המשוררים והסופרים הערבים בני-זמננו; תורם רבות לקירוב לבבות וההבנה והשאיפה לשלום בינינו לבין שכנינו ועל פועלו הרב להידוק היחסים וחילופי התרבות בין ישראל ומצרים.
הוא נולד בבגדד, עירק, ועלה ארצה בגיל 18. בשנת 1951 סיים תואר ראשון ושני בארץ. בזמן לימודיו לתואר שני, בשנות השישים הוא שימש כמזכיר מדעי באקדמיה ללשון העברית בירושלים. קיבל תואר דוקטור מאוניברסיטת אוקספורד ושימש פרופ'-אורח באוניברסיטאות ברחבי העולם, ביניהן פרינסטון ואוקספורד וכיהן שנתיים כראש המרכז האקדמי הישראלי בקהיר. חיבר 11 ספרים וכתשעים מאמרים בכתבי-עת אקדמיים בתחום חקר הספרות הערבית.
תואר ד"ר לאות כבוד לפילוסוף היהודי-צרפתי פרופ' אלן פינקלקראוט
תואר ד"ר לאות כבוד יוענק לפילוסוף היהודי-צרפתי פרופ' אלן פינקלקראוט, גם כן ב-11 במאי 2004, במסגרת מושב חבר הנאמנים השנתי של אוניברסיטת בן גוריון. פינקלקראוט נחשב לאחד האינטלקטואלים החשובים ביותר הן בצרפת והן באירופה, וספרו רב המכר "בשם האחר-הרהורים על האנטישמיות שבפתח" יצא לאחרונה בתרגום לעברית בהוצאת מכון שלם.
פרופ' אלן פינקלקראוט, פילוסוף והוגה-דעות נחשב, מייצג את התרבות הצרפתית העשירה והפך לאחד מנציגיה המובהקים ביותר, מתוך הכרה בחשיבותן של השפה, הספרות, התרבות והאמנות לנפש האדם. הוא "הבין שנאמנות ואחריות למוסר, למסורת, לשורשים ולהיסטוריה הם ערכים שאינם בני-חלוף גם בעידן הטכנולוגיה המודרנית", נאמר בדברי ההנמקה להענקת התואר.
פינקלקראוט הוא בן יחיד לניצולי שואה, אשר חקר את הזיכרון והשכחה ואת דרכי בנייתה של זהות יהודית לאחר השואה. הוא ניצב באומץ לימין העם היהודי ומדינת ישראל, בלי לטשטש את ביקורתו והסתייגויותיו, ונאבק כנגד אנטישמיות ואנטי-ציוניות מתוך מחויבות ומעורבות. הוא מוכר בשפתו העשירה במיוחד.
חבר סגל במחלקה למדעי הרוח והחברה ב-Ecole Polytehnique בפריז, הושפע בכתיבתו מחנה ארנדט ועמנואל לוינס ואף הקים, יחד עם עמיתיו, ברנרד אנרי-לוי ובני לוי (מזכירו האישי של ז'אן פול סארטר) את מכון לוינס בירושלים. חיבר מסות בלתי-שגרתיות על האמנציפציה ועל השכחה האנושית, לפני שפנה גם לנושאים הקשורים ביהודים וביהדות, כגון הרהורים על הזהות היהודית לאחר השואה, על המשפט הצרפתי נגד משתף הפעולה קלאוס ברבי, על האנטישמיות המתחדשת בצרפת ובעולם היום.
שירתה הזכה של דלית בת אדם ידעה לשבות לבבות, שירה שהלכה במסלול השיבה המאוחרת, שיבה למחוזות ילדותה, למחוזות הקסם של ימי האתמול
