מבקר המדינה, השופט (בדימ.) אליעזר גולדברג, קובע בדוח השנתי (54ב') לשנת 2004, כי משרד החינוך אינו מפקח על הכספים שהוא מעביר מידי שנה בשנה לרשויות המקומיות בעבור מוסדות החינוך הקדם-יסודי למימון שכר העובדים ולרכישת חומרי מלאכה ושירותים שונים, ואינו דורש מהרשויות להמציא לו דיווחים כספיים על-כך.
הפעלת גני הילדים ממומנת גם מכספי הרשויות המקומיות. ואולם, מנתונים כספיים של כתריסר רשויות מקומיות עולה, כי אחדות מהן לא נתנו את חלקן במימון ההוצאות על הגנים, ואחדות עיכבו כספים שנתן להן המשרד כדי להעביר לגנים. למרות זאת, משרד החינוך לא דרש מרשויות מקומיות שעיכבו העברת כספים להעביר לגנים ללא דיחוי את הכספים שהוא שילם להן בגינם.
לא מבהירים להורים מהם תשלומי החובה ומהם תשלומי הרשות
מבקר המדינה מצא עוד, כי הורים לילדים בגנים נדרשים לשלם לגננת או לרשות המקומית עבור שירותים שהגן מספק ואשר אינם נכללים בתוכנית הלימודים הבסיסית, סכומים גדולים מהתעריפים שפרסם המשרד, וכי הפיקוח של הרשויות המקומיות על הגנים בנוגע לניהול כספי ההורים ולסכומים שנגבים מהם - לוקה בחסר.
רשות מקומית רשאית, על-פי החוק ובאישור שר החינוך התרבות והספורט, לגבות מן ההורים תשלומים והחזר הוצאות על שירותים שהיא מספקת לילדיהם, נוסף על אלה "אשר השר הגדיר אותם בתקנות כשירותים מקובלים" ('שירותים נוספים').
בחוזרי מנכ"ל המשרד נאמר מה הם השירותים שההורים מתבקשים לשלם בעדם, בכלל זה בעד "ביטוח תאונות אישיות" ובעד פעולות העשרה שאינן בתוכנית הלימודים, כגון הצגות, מסיבות סיום וחוגים. ועדת החינוך של הכנסת, בתיאום עם מרכז השלטון המקומי וארגון ההורים הארצי, קובעת את תעריפי השירותים הנוספים.
מוסד חינוכי רשאי להציע להורים לקנות במרוכז שירותים ומוצרים, כדי לחסוך בהוצאותיהם, כגון שירותי הזנה (ארוחות) בגנים. הוראות המשרד מדגישות, שאין לחייב תלמידים להשתמש בשירותים אלה או לחייב הורים לרכוש אותם. המשרד אף פירט את השירותים והציוד שאין לגבות מההורים כספים בעבורם, בכלל זה חומרי מלאכה ולימוד, הוצאות מינהלה ושכפול, תחזוקה, ציוד ותשתיות.
בביקורת שנערכה בכ-30 רשויות מקומיות נמצא, כי הגננות אינן מקפידות תמיד להבהיר להורים אילו תשלומים חובה לשלם, ואילו שירותים ההורים אינם חייבים לרכוש. יתירה מזו, נמצאו מקרים בהם גננות מבקשות מההורים להוסיף סכומים כדי לרכוש חומרי מלאכה וניקיון, בנימוק שהסכום שהרשות המקומית מקצה לכך אין בו לכדי לספק לילדיהם את רמת השירות הנחוצה או את זו שההורים מעוניינים בה.
הורים לילדים בגנים משלמים מעבר לתעריפים שקבע המשרד
הוראות משרד החינוך קובעות, שאין לגבות סכומים גבוהים מאלו שאושרו, "אפילו רוב ההורים מוכנים לשלם סכום גבוה יותר. זאת כדי לעודד חיסכון בהוצאות, להימנע מראוותנות מיותרת ולהפחית את הלחץ החברתי המוטל על ההורים שמצבם הכלכלי טוב פחות". כמו כן, "אין לחייב בתשלום הורה שאינו מעוניין בקבלת השירות"; אם החליטו מרבית ההורים לרכוש את השירות הנוסף למרות אי-הסכמה של מקצתם, יש לספק אותו לכל תלמיד ותלמיד או לדאוג שתלמיד ישתתף בפעילות חינוכית אחרת; יש להתחשב בהורים השרויים במצוקה כלכלית, ולתת להם הנחה או פטור מתשלום.
אשתקד הודיע המשרד לראשונה שאפשר לגבות מהורה 298 ש"ח בלבד בעד כלל השירותים הנוספים. למרות זאת, הביקורת העלתה כי ברוב הרשויות המקומיות שנבדקו נגבו מן ההורים בשנת התשס"ב סכומים גבוהים מ-300 ש"ח בעבור השירותים הנוספים. עוד נמצא, שהורים שילמו גם בעד שירותים שהמשרד אסר לגבות בעבורם כסף.
במרבית הרשויות המקומיות שנבדקו ציינו גננות, כי ההורים מממנים חלק מתחזוקת הגן: חומרי מלאכה, חומרי ניקוי, ציוד ועוד. ביישובים אחדים התבקשו הורים "לסייע בחומרי גלם" או "להרים תרומה" - הכל בניגוד להוראות משרד החינוך.
בגן ילדים בחולון למשל, נמצא כי נגבו מההורים 3,300 ש"ח בגין הזנה, בעוד שבפועל... הופנו למטרה זו רק 1,334 ש"ח. כשנשאלה הגננת מה נעשה ביתרת הכסף ומדוע לא הושב להורים, היא הסבירה כי "עודף כספי ההזנה... משמש לכיסוי הוצאות חגיגות בחגים, רכישת חומרי ניקוי ואף תשלום חשבונות הטלפון".
2,000 ש"ח לכיתה בבת ים עבור 'חומרי מלאכה' לעומת 5,500 ש"ח לכיתה ברעננה
המבקר מצא עוד, כי בשנת הלימודים התשס"ב הקצה משרד החינוך לרשויות המקומיות סכום של 86 ש"ח לכל ילד בגיל גן חובה (בני חמש ושש), לצורך רכישת חומרי מלאכה. חומרי מלאכה לילדים בגן טרום חובה ממומנים משכר הלימוד שההורים משלמים לרשות המקומית. יוצא איפוא, שרשות מקומית העומדת בכללי התקצוב שחלים עליה תעביר לכל גן (בגילאים השונים) את הסכום האמור בגין כל ילד ותוסיף עליו סכום לרכישת חומרי ניקיון.
המשרד או הרשויות המקומיות לא קבעו את הסכום שיש להעביר לגן לצורך רכישת חומרי ניקיון. משרד מבקר המדינה חישב את הסכומים הממוצעים שהקצו 20 רשויות מקומיות לרכישת חומרי מלאכה וניקיון לכיתת גן בשנת הלימודים התשס"ב. נמצא, שיש הבדלים גדולים בין הרשויות והם נעים מכ-2,000 ש"ח לכיתה בבת ים עד ל-5,500 ש"ח ברעננה.
עוד נמצא, שעיריית בת ים הקצתה לילד בגיל גן חובה סך של 64 ש"ח לשנה עבור חומרי מלאכה, סכום נמוך ב-22 ש"ח מזה שהקצה לה המשרד לצורך זה - 86 ש"ח. ההבדלים בין הסכומים המוקצים לילדי הגן ביישובים יוצרים פערים בשירותי החינוך.
