העיקרון ההלכתי של "לפנים משורת הדין" הוביל את שופט בית משפט השלום בתל אביב,
מנחם קליין, להורות ליזמי פרויקט גבעת עמל בתל אביב להחזיר מאות אלפי שקלים לכמה מן התושבים שאיחרו להתפנות מן המקום.
סביב הבנייה בגבעת עמל התנהל מאבק קשה וממושך בין הדיירים, שחלקם הובאו למקום לפני כ-60 שנה בידי רשויות המדינה ורובם היו צאצאי התושבים המקומיים, לבין היזמים בראשות קבוצת
יצחק תשובה. לבסוף ניתן לכל משפחה פיצוי של מיליוני שקלים והן הצטוו לפנות את השטח. חלק מן המשפחות התפנו אשתקד באיחור והיזמים ביקשו להותיר בידיהם את דמי השימוש (5,000 שקל לשבוע ועד 145,000 שקל למשפחה) שעוכבו מתוך הפיצוי ונקבעו מראש כקנס על איחור בפינוי.
קליין פותח (24.9.22) בתיאור נדיר של הלבטים והשיקולים שהובילו אותו במקור לקבוע את דמי השימוש. "הייתי מודע היטב לחששות של בא-כוח התובעות [היזמים] המלומד מפני שפיכות דמים והתנגשויות בעת הפינוי. חוויתי, הן בביקור במקום, והן בטיעונים ובעדויות שבפניי את הכאב של המשפחות, את תחושת הבגידה מצד המוסדות הרשמיים, את תחושות הקיפוח וחשתי את האווירה, לרבות ניסיונות של גורמים כאלו או אחרים, 'להתסיס' את השטח ולהביא לכלל רווח פוליטי או אחר.
"בכנות רבה עלי להודות שזה הרקע הנכון והאמיתי לקביעת פיצוי 'דרקוני' כזה של הפחתת הפיצוי המגיע לכל משפחה. לא ערכתי חשבון מדוקדק של דמי השימוש הראויים במקום (מה גם שכל משפחה החזיקה בשטח שונה ולכן דמי שימוש ראויים אמיתיים היום צריכים להיות שונים זה מזה) אלא רציתי לייצר 'משקל נגדי' לגורמים שפעלו 'לפתות' את תושבי השכונה 'להיאחז' בקרקע 'בכל מחיר'. החשש של הרמת יד איש באחיו ובגורמי האכיפה גרמו לי ללילות ללא שינה.
"משהוסר איום זה, משפינוי כל תשובי השכונה את בתיהם בוצע, ב"ה, באופן מסודר, ללא אלימות, כשתושבי השכונה התכנסו לתוך כאבם ללא התפרצויות והפרת חוק, נראה שהכלי של הסנקציה השיג את מטרתו וכעת על בית המשפט לבטל סנקציה זו ולאפשר לתושבי השכונה ליהנות באופן מלא מהפיצוי המגיע להם, ללא ניכוי כלשהו. זו תחושתי, אך מאין יש לי סמכות ליתן החלטה שכזו? האם לבית משפט סמכות לבטל סנקציה שהטיל על בעל דין לפנים משורת הדין?".
על שאלה זו עונה כאמור קליין בהתבסס על המשפט העברי - כלל ה"לפנים משורת הדין". הוא מצטט פסק דין קודם שלו-עצמו, בו ציין שתפקידו של הדיין במשפט העברי כולל התחשבות "בשיקולים של 'לב', ובכללם צדק ומוסר, כך שבתוצאה הסופית יהא כדי 'להציל עשוק מיד עושקו'". קליין סוקר את המקורות לפסיקה לפנים משורת הדין ומציין שלפי חלק מן הפוסקים - אף ניתן לכפות התנהגות כזו. לדבריו, "עקרונות-על שהינם דוקטרינות רחבות שגבולותיהן לא נקבעו על-ידי המחוקק, וביחוד עקרון תום הלב, ראוי שיתמלאו תוכן קונקרטי גם על-ידי קליטה של עקרונות המשפט העברי", ובמקרה זה - פסיקה לפנים משורת הדין, לנוכח העובדה שדמי השימוש המוגדלים השיגו את מטרתם והשכונה פונתה בשקט.
לבסוף מפציר קליין ביזמים שלא לערער על החלטתו, אלא לשים קץ לסאגה 61 שנים לאחר שהחלה "סאגת שכונת גבעת עמל" במכירה הראשונה של קרקעותיה. "כשאנו ממש רגע לפני יום הדין ראוי לזכור את העיקרון שהנחה את ר' יוחנן - שכאשר דנים ב'לפנים משורת הדין', אזי גם בורא עולם ינהג כך בבוא לדון את עם ישראל", הוא מסיים.
