איש נדל"ן צרפתי: תרמית ענק בחברת בנייה

דוד גוזלן, איש נדל"ן צרפתי, תובע 50 מיליון שקל ממי שלטענתו היו אחראים, בשל מעשי תרמית ורשלנות, לקריסתה של חברת יובל בנייה בה השקיע. החברה עסקה בתמ"א 38, פעלה ב-54 פרויקטים והייתה בבעלותו של אילן דרעי. התביעה הוגשה (21.12.22) לבית המשפט המחוזי בתל אביב.

הנתבעים (על-פי תיאורו של גוזלן) הם: דוד כהן (לשעבר מנכ"ל נצבא החזקות), שהיה מורשה חתימה ביובל בנייה, ואשר לדברי גוזלן דרכו רכש את מניותיו בחברה זו; אילן דרעי; שמחה כהן, אחותו של דוד כהן שעבדה ביובל בנייה וקיבלה ממנה כספים; אושרי כהן, בתו של דוד כהן, שקיבלה גם היא כספים מהחברה; עופר בקר, חברו של כהן שקיבל כספים מהחברה; אריק אסייג, בן-דודו של כהן שקיבל כספים מהחברה; רו"ח אריק טראונר, שהיה המבקר החיצוני של החברה ומנהל הכספים שלה; ובנק דיסקונט, בו התנהל חשבונה של החברה.

בתביעה נאמר כי בשנת 2014 שכנע כהן את גוזלן לרכוש בשלבים 63% ממניות יובל תמורת 12 מיליון שקל. כהן גם שכנע את גוזלן שלא למנות דירקטור מטעמו ולהותיר את דרעי כדירקטור יחיד, כאשר כאמור זכות החתימה מצויה בידי דרעי וכהן. בשנים 2015-2014 הזרים גוזלן ליובל עוד 6 מיליון שקל והעמיד לרשותה ערבות בסך 7 מיליון שקל. הוא העביר לה כספים נוספים ובסך-הכל - 22 מיליון שקל.

לדברי גוזלן, בדצמבר 2015 פנה אליו דרעי וסיפר שכהן גנב מהחברה מיליוני שקלים, זייף הסכמים, ערך מסמכים פיקטיביים עם מקורביו (אחותו, בתו, בן-דודו וחברו הנתבעים) ופרט אצל חלפני כספים ובשוק האפור המחאות של החברה. דרעי טען, כי נאלץ לשתף פעולה עם כהן מחשש שיפוטר אם לא יעשה זאת. גוזלן ניסה למנוע את כניסתם הפיזית של כהו ומקורביו למשרדי יובל, והללו הגיבו בגרימת נזקים מכוונים לחברה, כדי שתקרוס והשקעתו תאבד - הוא טוען.

גוזלן מסתמך על חוות דעתו של רו"ח קובי נבון, לפיה הוצאו מן החברה שלא כדין 5 מיליון שקל. הוא גם מצטט את פסק דינו של בית משפט השלום בתל אביב, בדחותו תביעה שהגיש נגדו טראונר, ולפיו יש לקבל את התוודותו של דרעי לפני שבע שנים (ולא את הכחשתו המאוחרת יותר), לא נסתרה חוות דעתו של נבון וחתימותיו של גוזלן זויפו. על-פי חוות דעתו של נבון, הכספים הוצאו מהחברה בין היתר בדמי תיווך פיקטיביים ששולמו למקורביו של כהן, במשיכות כספים ישירות ובנטילת הלוואות בשוק האפור.

עוד מצטט גוזלן את הדוח של מפרק יובל, עו"ד חגי אולמן, ולפיו קיים חשד לקיומו של מערך הונאה מתוחכם, שהוביל להוצאת כספים שיטתית ובלתי חוקית - ממצאים אותם אישר בית המשפט. לטענת גוזלן, גניבות ותרמיות אלו הם שהובילו לקריסתה של יובל, שהייתה חברה מצליחה ועתירת פרויקטים ובשעתו אחת הגדולות בארץ בתחום תמ"א 38. לדבריו, לאחר שחשף את המתרחש - פעלו כהן ומקורביו להבריח פרויקטים של יובל לחברות שבבעלות כהן, הזהירו בנקים וקבלנים מהמשך העבודה עימה, וכהן אף העביר לעצמו פרויקטים בשווי 100 מיליון שקל.

בעניינו של טראונר טוען גוזלן, כי הוא לא רק התנהל ברשלנות ובעצימת עיניים, אלא אף נטל חלק פעיל במעשיו של כהן. טראונר העניק לחברה הלוואה בסך 1.5 מיליון שקל בריבית שנתית של 18%, למרות שלא הייתה זקוקה לה, ומשך ממנה רבבות שקלים בחודש - כנראה כתשלומי הריבית. ואילו דיסקונט התעלם מכך שיובל מעבירה בצורה תמוהה מיליוני שקלים בחשבונה; גוזלן טוען, כי מנהל הסניף בו התנהל החשבון היה מיודד אישית עם דרעי. לדברי גוזלן, סכום התביעה מורכב מהשקעתו ביובל שירדה לטמיון, מרווחים שיכול היה להניב בהשקעה חילופית ומחלקו בכספים שנגנבו מהחברה. התביעה הוגשה באמצעות עוה"ד בועז בן-צור, יוגב יהושע, דן פרידמן ויואב זטורסקי, וטרם הוגשו כתבי הגנה.