תאורי דוקטור לשם כבוד יוענקו ביום שישי, ב-4 ביוני, למשוררים נתן זך ואדוניס (עלי אחמד סעיד אסבר, בשמו בהולדתו, מטעם אוניברסיטת ז'נבה, המלווים באותות הצטיינות ובשני פרסים נכבדים.
הענקת התארים חייבה ואף זכתה באישורה של מועצת העם (הממשלה) ונגיד הקנטון השוויצרי של ז'נבה.
אדוניס נחשב לאחד מגדולי השירה הערבית במאה העשרים, מועמד לפרס נובל ומי שחידש את פניה של השירה הערבית במרד שלו כנגד מסורתה הקלאסית הקפואה.
אדוניס, יליד עיר הנמל לאטאקיה שבסוריה, עקר בשנת 1957 לביירות, שם ייסד, יחד עם המשורר יוסוף
אל-וחאל, כתב-עת לשירה והוצאת ספרים שעוררו עליהם את חמתה העזה של העיתונות הערבית, שהאשימה אותם בבגידה במורשת התרבות הערבית ובשירות האימפריאליזם.
מזה עשרות שנים מתגורר אדוניס בפריס, עובד על פרויקט בתחום תולדות השירה הערבית המלווה פרשנויות עומק, כיהן כפרופסור באוניברסיטת ציריך והוזמן פעמיים לתקופות של שנה לקולוגיום המדעי היוקרתי ביותר של גרמניה בברלין. לפני מספר שנים שב והצטרף לאגודת הסופרים הסורית והוא חזר לבקר בארץ הולדתו.
אדוניס ונתן זך הינם חברים קרובים מאז זכו במשותף בפרס "פרוניה" האיטלקי, שכלל הוצאת ספר משותף לשניהם באיטלקית. בשל שיתוף פעולה זה נמנעה ממנו, לפני מספר שנים, השתתפות בכנס עולמי של השירה הערבית שנתקיים בירדן.
אדוניס ונתן זך, שניהם ילידי 1930, נפגשים לעיתים מזומנות בכינוסי שירה בינלאומיים ביבשת אירופה ומקדישים זה לזה את קובצי שיריהם. באחרונה אף תרגם נתן זך כשלושים משיריו לעברית (אחד מהם, "דמשק", אף כלל בספר שיריו החדש "הזמיר כבר לא גר פה יותר" ואף כתב לו באנגלית, שתורגמה לאיטלקית וצרפתית, שיר הקדשה, בעת קבלתם את פרסי לריצ'י (אדוניס) וקאמאיורה (זך) באיטליה, התרגומים וכן השיר יפורסמו בקרוב בעברית.
אדוניס ידוע גם בזכות מסותיו החדשניות על השירה הערבית - בעיקר הפרה-איסלמית והקלאסית, ואילו שיריו של נתן זך תורגמו לערבית פעמים רבות - באחרונה ביוזמת כתב-העת הערבי החשוב "משארף" מיסודו של אמיל חביב, הנערך בידי המשוררת הערבית-ישראלית-פלשתינית סיהאם דאוד.
