העליון מרחיב אחריות רו"ח מייצג בתחום המס

רואה חשבון המקבל על עצמו לטפל בענייניו של הלקוח מול הרשויות הרלוונטיות, אמור לבצע את כל הבדיקות בנוגע לשלוש זרועות המיסוי - מס הכנסה, מע"מ והמוסד לביטוח לאומי. כך קובע (9.8.23) שופט בית המשפט העליון, יצחק עמית, בפסק דין המרחיב את אחריותו המקצועית של רואה החשבון ואת הסיכון שייקבע שהתרשל אם לא עמד בה.

בנימין דרדור החל באפריל 2013 לעבוד כמתקין מזגנים וחודש לאחר מכן נרשם במס הכנסה ובמע"מ. בחודש יוני הוא פגש במקרה את רו"ח שלמה לוי, שכנו למושב, וביקש ממנו לטפל בהנהלת החשבונות של עסקו; לוי גם הגיש עבורו את הדוח לשנת 2012. באוגוסט 2013 נפגע דרדור במהלך עבודתו, אך הביטוח הלאומי דחה את תביעתו משום שלא נרשם כעצמאי. דרדור טען שלוי אמור היה להסדיר רישום זה ותבע ממנו 3.3 מיליון שקל - הסכומים שלשיטתו לא קיבל מהביטוח הלאומי בשל העדר הרישום.

בית המשפט המחוזי בבאר שבע (השופטת גאולה לוין) דחה את תביעתו של דרדור, אך עמית קיבל את ערעורו. הוא קובע, כי הימנעותו של לוי מלשאול את דרדור לגבי מעמדו בביטוח הלאומי מהווה חריגה "מסטנדרט ההתנהגות הראוי והמצופה מרואה חשבון, ומהווה הפרה של חובותיו כלפי המערער. על-פי הפרקטיקה המקובלת, בהתקשרות של לקוח עצמאי עם רואה חשבון, האחרון לוקח על עצמו על-פי רוב את הטיפול מול הרשויות הרלוונטיות - מס ערך מוסף, מס הכנסה וביטוח לאומי".

עמית מדגיש, כי לוי צריך היה להעלות את הנושא מיוזמתו, ולכל הפחות לוודא את מעמדו של דרדור, שהוא מודע לחובותיו מול הביטוח הלאומי ואינו מעוניין בשירותיו בנושא. "הלקוח הוא בבחינת מי שאינו יודע לשאול, וכאשר הוא פונה לרואה חשבון על-מנת שהלה יטפל בעסקו, על רואה החשבון לטפל בעסק מול מס הכנסה, ביטוח לאומי ומע"מ, ולמצער, להבהיר ללקוח כיצד עליו להתנהל מול רשויות אלה".

עמית מסתמך על הפסיקה הוותיקה (משנת 1996, בפרשת ויסות מניות הבנקאים) על תפקידו של רואה החשבון המבקר: "אין לצמצם את תפקיד רואה-החשבון למי שבודק מכאנית אסמכתאות ועושה חשבונות אריתמטיים. אין להתייחס אליו כאל מחבר ומחסר פרופסיונלי. תפקידו המרכזי לוודא שאין נעשות טעויות אם אלה נובעות מחשבון, או ממעשים או מחדלים כלשהם, או גם כמובן ממעשי כזב". והוא מוסיף: "ניתן לומר כי רואה החשבון אינו ערב לתוצאה, אך מחובתו לנקוט באמצעי זהירות סבירים על-מנת למנוע טעויות".

לצד זאת, עמית קובע שעל דרדור עצמו מוטלת אחריות בשיעור של 30% מהנזק שנגרם לו, משום שגם בשנים הקודמות - כאשר היה עוסק פטור - לא דיווח לביטוח הלאומי על מעמדו, ומשום שלא פנה לבית המשפט נגד דחיית תביעתו לפיצוי על התאונה. עמית החזיר את הדיון לבית המשפט המחוזי לצורך חישוב הנזק, כאשר השכר הקובע לצורך חישוב הקיצבה שלא קיבל דרדור יעמוד על 7,000 שקל בחודש ולא על 18,000 שקל כפי שטען בתביעתו, ומן הסכום תופחת קיצבת הנכות שהוא מקבל [ניתן להעריך שהסכום בו יחויב לוי יהיה כמה מאות אלפי שקלים].

לוי חויב בתשלום הוצאות בסך 15,000 שקל. השופטים אלכס שטיין וחאלד כבוב הסכימו עם עמית. את דרדור ייצגו עוה"ד תומר לינר ואיילת הורוביץ, ואת לוי - עו"ד שוקי רגב.