העיתונאי
בן כספית יפצה את
אריה דרעי ב-40,000 שקל על אמירתו "דמם של 45 נספי אסון מירון מרוח על ידיו". כך קובע (28.8.23) שופט בית משפט השלום בתל אביב, אביים ברקאי, אשר קיבל חלקית את תביעתו של דרעי נגד כספית.
בדצמבר 2021 כתב כספית במדורו השבועי בעיתון מעריב: "דרעי, עבריין מורשע שדמם של 45 נספי אסון מירון מרוח על ידיו". שבוע לאחר מכן כתב כספית באותה מסגרת, בהתייחסו לוועדת החקירה הממלכתית לאסון מירון: "בפני הוועדה הזו נשמעו, עד עכשיו, עדויות מפי היועצת המשפטית של משרד הדתות, הרל"שית של מפקד מחוז הצפון במשטרה ועדים נוספים, שמהן עולה בוודאות שהדחיפה לקיומה של הילולת מירון במתכונת הרגילה שלה, ללא הגבלות כלשהן, הגיעה מדרעי.
"היו עדים שטענו שמדובר גם בלחץ מאסיבי של השר לביטחון הפנים
אמיר אוחנה. היו עדים שאמרו שמאחורי שני אלה היה לחץ כבד של נתניהו. המעורבות של דרעי לקיים את ההילולה בלי הגבלת כניסה עולה בעדויות הללו בבירור. על-פי היועמ"שית של משרד הדתות, דרעי 'ביטל' את השר המכהן במשרד, נכנס לנעליו וניהל את העסק". דרעי תבע 400,000 שקל ופרסום תיקון או הכחשה במדורו של כספית, אשר טען מצידו שמדובר בהבעת דעה.
ברקאי מציין, כי הדברים פורסמו בעיצומה של עבודת הוועדה ובטרם זו שלחה מכתבי אזהרה; דרעי אינו מצוי בין המוזהרים. הוא קובע, כי האמירה "עבריין מורשע" היא אמת לאור עברו הפלילי של דרעי (שגם ריצה עונש מאסר). חוק המרשם הפלילי, המוחק עבר פלילי בתנאים מסוימים, אינו חל על פרסומים עיתונאיים; לא ניתן להבין מהדברים, כפי שטען דרעי, שהוא הורשע באחריות לאסון מירון.
לעומת זאת, ממשיך ברקאי, המילים "דמם של 45 נספי אסון מירון מרוח על ידיו" נוסחו כקביעת עובדה ומטילות במישרין על דרעי את האחריות לאסון. אין המדובר בהבעת דעה מותרת, אלא בניסוח עובדתי המתייחס למקרה ספציפי. "נראה שאמירה זו, גם אם פורסמה תוך כדי מאמר פובליציסטי שהנתבע אינו המרכז בו - היא בגדר גשר אחד רחוק מידי ביחס לתובע. זו בהחלט הוצאת לשון הרע", קובע ברקאי. אין המדובר בעיתונאות אחראית, על-פי הגדרתו של בית המשפט העליון, שכן כספית לא תמך הדברים בעובדות ולא ביקש את תגובתו של דרעי.
עוד קובע ברקאי, כי לא עומדת לכספית הגנת "אמת דיברתי", שכן כאמור דרעי אינו בין המוזהרים, וגם אם היה ביניהם - היה צורך לבדוק את מידת האמת בזמן פרסום הדברים. ברקאי מעיר, כי ניתן לתמוה מדוע דרעי בחר לתבוע את כספית לבדו ולא גם את מעריב; "לא מופרך יהיה לסבור שמאחורי הגשת התביעה עומד גם רצון להרתיע את הנתבע מביצוע פרסומים דומים בעתיד". אולם, בנסיבות העניין אין לקבוע עקב כך שמדובר בתביעת השתקה, שכן היא מוצדקת. עוד מציין ברקאי, כי למרות שמדובר באיש ציבור החשוף לביקורת - אמירה זו חורגת מגבולות המותר.
בדחותו את התביעה לגבי הפרסום השני אומר ברקאי, כי ברור שכוונתו של כספית הייתה לכך שדרעי התעלם ממגבלות הקורונה ולא ממגבלות בטיחות. הפרסום איננו מהווה לשון הרע, שכן הוא תיאור עובדתי של העדויות בפני ועדת מירון; ברור שהאסון לא נגרם בשל הקורונה ולכן אין בהטלת אחריות על דרעי. ברקאי דחה את הדרישה לפרסום התנצלות, ואמר שבסכום הפיצוי הוא הביא בחשבון מצד אחד את מעמדו הבכיר של כספית, ומצד שני - שהפרסום לא נעשה בכוונת זדון. כספית חויב גם בתשלום הוצאות בסך 20,000 שקל. את דרעי ייצג עו"ד
אילן בומבך, ואת כספית - עוה"ד
יורם מושקט ואוריין אשכולי.
שירתה הזכה של דלית בת אדם ידעה לשבות לבבות, שירה שהלכה במסלול השיבה המאוחרת, שיבה למחוזות ילדותה, למחוזות הקסם של ימי האתמול
