51% מהיהודים: מדיניות חלוקת הנשק של בן-גביר משפרת את תחושת הביטחון

בפילוח המדגם לפי לאום נמצאו הבדלים משמעותיים בין יהודים לערבים: כמחצית מהיהודים מרגישים שהמדיניות המקלה משפרת את תחושת הביטחון האישי לעומת רק 19% מהערבים החשים כך. ככלל, בקרב הערבים 34% דיווחו שתחושת הביטחון האישי שלהם נפגעת מהמדיניות החדשה, שעה שהקבוצה הגדולה ביותר (36.5%) ענו שתחושת הביטחון האישי שלהם לא הושפעה משינוי המדיניות בנושא.

לנוכח הטענות שריבוי כלי הנשק יגרום לפגיעות רבות יותר בנשים על-רקע אלימות במשפחה, השווינו את התשובות של נשים וגברים לגבי המדיניות החדשה והשפעתה על תחושת הביטחון האישי שלהם. הן בקרב המרואיינים היהודים הן בקרב הערבים לא מצאנו הבדלים משמעותיים בין נשים לגברים בשאלה זו.

פילוח מדגם היהודים לפי מחנות פוליטיים מראה הבדל גדול בין הרוב בימין הסבורים כי המדיניות החדשה משפרת את תחושת הביטחון האישי שלהם (64.5%) לעומת מיעוט בלבד בקרב המרכז והשמאל (31.5% ו-17.5% בהתאמה). בקרב השמאל, 58% השיבו שהמדיניות החדשה פוגעת בתחושת הביטחון האישי שלהם.

הד"ר יעל ליטמנוביץ ועו"ד מירית שרעבי-לביא, חוקרות במרכז לביטחון לאומי ודמוקרטיה במכון, מדגישות כי "הממצאים ממחישים עד כמה עמוקה הפגיעה של אירועי השבעה באוקטובר בתחושת הביטחון האישי של אזרחי ישראל. התמיכה בהרחבה משמעותית של מספר כלי הנשק האישי בידי אזרחים מבטאת במובן מסוים את חוסר האמון ביכולתה של המדינה להגן עלינו. יש לכך השלכות מרחיקות לכת. במקביל, לא ניתן להתעלם מכך שעבור חלק משמעותי בציבור היהודי - וגדול עוד יותר בחברה הערבית - מדיניות חלוקת הנשק החדשה דווקא פוגעת בתחושת הביטחון יותר משהיא משפרת אותה. ייתכן שהרקע לתחושות הוא, בין היתר, חשש בציבור ביחס לנשיאת הנשק באופן בטוח ואחראי במרחב הציבורי והפרטי, לרבות החשש מטעויות בזיהוי וחוסר זהירות בשימוש בנשק פרטי בעת אירוע ביטחוני, תוך הנחה שלא נעשו כל המאמצים להבטיח כי מי שמחזיק בנשק הוא מאומן, מיומן וכשיר דיו, לצד החשש מזליגה של כלי נשק לידי גורמים עברייניים".

הסקר בדק גם את המידה שבה הקמת כיתות הכוננות המשטרתיות משפיעה על תחושת הביטחון האישי. הסקר התמקד בחברה היהודית מפני שקרוב ל-80% מהמשיבים הערבים דיווחו שביישוביהם כלל לא הוקמה כיתת כוננות. בקרב היהודים שביישוביהם יש כיתת כוננות, כמעט שלושה רבעים השיבו שקיומה במקום מגוריהם תורמת לתחושת הביטחון האישי שלהם.

בפילוח לפי מחנות פוליטיים נמצאה בקרב שלושת המחנות תחושה שלכיתות הכוננות השפעה חיובית על הביטחון האישי של התושבים. עם זאת, נמצאו הבדלים ניכרים בין הימין והמרכז שרובם טענו להשפעה חיובית (79.5% ו-71% בהתאמה) לבין השמאל, שם רק 55% החזיקו בעמדה זו. בשלושת המחנות רק אחוז זניח של משיבים השיבו שכיתות הכוננות פוגעות בביטחונם האישי.

ליטמנוביץ ושרעבי-לביא מציינות כי "התרומה הרבה של כיתות הכוננות של המשטרה ושל מג"ב לתחושת הביטחון של הציבור היהודי הרחב יוצרת הזדמנות חסרת תקדים עבור המשטרה לחיזוק וביסוס אמון הציבור בה. לצורך זה, הכרחי שיוקצו המשאבים הנדרשים למשטרה, שכן ההחלטה להקים את מערך כיתות הכוננות חייבת להיות מגובה באופן פרקטי במערך תמיכה ארגוני לגיוס הכשרה וליווי הולמים שיבטיחו את שלום המתנדבים ושלום הציבור".

בנוסף, הן מדגישות כי מומלץ שהמשטרה תפעל כדי להבהיר לציבור מהם סמכויות ותפקידי המתנדבים: "יש לחדד, בייחוד עבור המתנדבים עצמם, מהם גבולות שיקול הדעת של מפקד כיתת הכוננות - שהוא אזרח מתנדב ולא שוטר - בהזנקת והפעלת חברי הכיתה. חשוב גם שהמשטרה תפעל באופן שקוף ככל הניתן כאשר היא בוחנת ומטפלת בחריגה מסמכות המתנדבים, וזאת כדי למנוע פגיעה באמון הציבור".