עמותת ויצ"ו לא תקבל פטור מארנונה על נכסיה שאינם מעונות יום, משום שכמעט כל מהכנסותיה הן ממתן שירותים עסקיים בתחום המעונות, ולפיכך לא ניתן להגדיר אותה כ"מוסד מתנדב לשירות הציבור". כך קובע (21.4.24) שופט בית המשפט המחוזי בתל אביב,
קובי ורדי, בדחותו את עתירת ויצ"ו נגד משרד הפנים ועיריות תל אביב, גבעתיים וחולון.
בשנת 2022 הסתכמו הכנסות ויצ"ו ב-870 מיליון שקל. היא דיווחה על הכנסות משירותים לציבור בסך 354 מיליון שקל, הכנסות משירותים לממשלה בסך 61 מיליון שקל, תרומות בסך 87 מיליון שקל, תמיכות מהמדינה בסך 21 מיליון שקל והכנסות אחרות בסך 40 מיליון שקל. שכר המנכ"ל, מירה מינס-כהן, הסתכם ב-488,000 שקל (41,000 שקל לחודש), וכמה מן העיריות ציינו שהוא גבוה משכר מנכ"ל משרד ממשלתי ואחת הסיבות לסירובן להעניק את הפטור. העמותה מעסיקה 6,000 עובדים ו-34,000 מתנדבים, בעיקר במעונות יום ובדיור מוגן.
לדברי ורדי, "התשתית הראייתית לעתירה, כפי שהיא עולה בבהירות מטיעוני המשיבים, מצביעה על כך שעיקר הכנסותיה של העותרת (89%) הן מפעילות מעונות היום, כאשר התמורה שהיא גובה מההורים, הצרכנים, אינה נמוכה ב-50% ממחירי השוק [כנדרש בתנאי הפטור]". ויצ"ו טענה, כי למרות זאת יש להעניק פטור מארנונה לנכסים המשמשים את פעילותה ההתנדבותית, אך ורדי אומר כי טענה זו "אינה מתיישבת עם הדין. ברור לכל כי פעילותה של העותרת מבורכת היא, אך אין זה אומר שניתן להמציא עבורה כללי פרשנות חדשים".
תשעת הנכסים של ויצ"ו בשלוש הערים (בניגוד למעונות היום) אינם נהנים מאחד הפטורים המופיעים בפקודה המעניקה פטור ממיסים ממשלתיים ועירוניים, ממשיך ורדי. החלטתו של משרד הפנים לדחות את בקשת הפטור "מנומקת, ראויה ומגובשת, התואמת, כך נחזה, את מדיניות המשרד באופן קונסיסטנטי". הוא מוסיף: "העותרת גובה את התעריפים המקסימליים בהתאם להנחיות משרד העבודה, ומשופה על מתן הנחות לאוכלוסיות זכאיות. בכך, פעילותה היא פעילות עסקית בתוך שוק מעונות היום המפוקחים. אין זה משנה אם התמיכה היא קונקרטית לנכס או לפעילות אחרת של העמותה".
את ויצ"ו ייצגו עוה"ד אורי דויטש וארז ליבנה; את משרד הפנים ייצגו עוה"ד איריס גילברג ודינקש תקלה; ואת העיריות - עוה"ד שירה הרניב, יונתן מוטעי וליאת לרנר.
