בוטל פסק בוררות שחייב את איגוד ערים <br>חיפה לשלם 2.5 מיליון ש"ח

בית המשפט המחוזי בחיפה ביטל השבוע פסק בוררות שניתן על-ידי השופט (בדימ.) דוד קציר בחודש מרס 2003, בו חוייב איגוד ערים אזור חיפה לביוב לשלם לחברת 'דשן אור זבלים אורגנים בע"מ' סכום כולל של למעלה מ-2.5 מליון ש"ח.

השופטת שולמית וסרקרוג קיבלה את הבקשה לביטול פסק בוררות שהוגשה על-ידי איגוד ערים אזור חיפה לביוב, באמצעות עורכי הדין שמואל בן-חיים ודליה בורשטיין.

בין הצדדים נתגלעה מחלוקת בקשר לביצוע חוזה, שענייננו סילוק בוצה המופקת מידי יום על-ידי האיגוד עקב פעילות טיהור הנעשית על-ידו. ההסכם הראשון ביניהן נחתם ב-1986. ההסכם שהוצג בפני הבורר הוא משנת 1993. טענות הצדדים היו להפרות החוזה על-ידי הצד שכנגד.

טענת חברת דשן היתה, כי הבוצה שהועמדה לרשותה בשנים 94'-95' היתה רטובה, בניגוד להתחייבות האיגוד, ולא נתאפשר לה להוציא את הבוצה ממקום הימצאה. מנגד, טען האיגוד כי החברה הפרה את התחייבותה, והיא תבעה את נזקיה בשל אי-פינוי הבוצה.

החברה הגישה תביעה לבית המשפט המחוזי בחיפה, ובהסכמת הצדדים מונה דוד קציר כבורר בסכסוך. בחודש ספטמבר 2003 ניתן פסק הבורר, שחייב את איגוד ערים חיפה לביוב לשלם סך של 1.3 מיליון ש"ח, בתוספת ריבית והצמדה משנת 98' וכן שכר טרחת עו"ד בסך 250 אלף ש"ח בצירוף מע"מ.

לפתע מתגלים יחסי ידידות בין הבורר לבא-כוח אחד הצדדים

בפסק דין מנומק, הורתה השופטת וסרקרוג על ביטול פסק הבוררות שניתן על-ידי הבורר דוד קציר, בין היתר מאחר שקציר לא גילה לבעלי הדין קודם למועד מינויו כבורר, כי קיימים יחסי ידידות וחברות בינו לבין בא-כוחה של חברת דשן אור, בבוררות שהתנהלה בפני עו"ד שמעון איל, וכן לא גילה הבורר כי אותו עורך דין ייצג אותו בתביעה אישית שניהל קודם להליך הבוררות.

"ככלל", קבעה השופטת, "נראה כי על אף שקיימת חובת גילוי - וחובה כזו אינה יכולה להיות שנויה במחלוקת - אי הגילוי לכשעצמו, אינו מחייב, כתוצאה הכרחית-בלעדית, ביטולו של הפסק".

"לעניין זה, ראוי לעמוד על ההבחנה בין ביקורת לגופו של הבורר לבין ביקורת לגופו של הפסק. ואולם, גם החלה של בטלות יחסית על מערכת דיני הבוררות, מחייבת תלות בין מהות הפגם הנוגע לגופו של הבורר, לבין תוצאה של בטלות הפסק. כאשר הפגם הוא מהותי, גם אם לא אירע במהלך הליך הבוררות, וגם אם לכאורה לא נפל פגם בפסק הבוררות עצמו, יכול שיביא לבטלות הפסק".

בית המשפט קבע, כי כאשר קיימים בין הבורר לבין באי כוחו של אחד הצדדים יחסי חברות וידידות מעבר להיכרות גרידא, ראוי שהבורר יביא מידע זה לידיעת בעלי הדין, ועל אחת כמה וכמה כאשר מדובר בבא-כוח של אחד מבעלי הדין שייצג את הבורר בעבר בעניין אישי.

לא ניתן להתעלם ממערכת יחסית כזו

השופטת וסרקרוג קבעה עוד, כי לא ניתן להתעלם ממערכת יחסים שנוצרת במהלך הייצוג בין עורך הדין לבעל הדין המיוצג על ידו, ועל מערכת יחסים כזו זכאי בעל דין שכנגד לדעת בטרם ייתן הסכמתו למינויו של אותו אדם כבורר.

משלא גילה הבורר את עניין החברות והייצוג היה בכך כדי לגרוע מידע חשוב ורלבנטי מהאיגוד וכן ליצור חשש ממשי למשוא פנים בהליך הבוררות.

"על-אף שהייצוג בתביעה האישית של הבורר הסתיים עוד קודם לתחילת הליך הבוררות, יש בפגם אי הגלוי כדי להשליך על כל הליך הבוררות, עד כדי ביטול הפסק. לא ניתן להתעלם ממערכת יחסים שנוצרת במהלך הייצוג בין עורך הדין לבעל הדין המיוצג על ידו. על מערכת יחסים כזו, בכלל, ואשר באה בנוסף למערכת יחסי חברות וידידות רבת שנים, זכאי בעל דין לדעת בטרם ייתן הסכמתו למינויו של אותו אדם כבורר".

"זכות זו לדעת עומדת כנגד חובת הגילוי המוטלת על הבורר. משלא גולה הנושא, היה בכך כדי לגרוע מן האיגוד מידע רלוונטי חשוב, וכן, ליצור, כאמור, חשש ממשי למשוא פנים בהליך הבוררות. מן הטעם האמור, לא ניתן, לדעתי לאשר את פסק הבוררות, ודינו להתבטל".

"בהנחה שקיימת חובת גילוי שהופרה, נלווית לה השאלה, מה תוצאת ההפרה. לשון אחר, אם התוצאה היא, בטלות אוטומטית ומלאה של פסק הבוררות או תוצאה של בטלות יחסית".

"יש להבחין בין עצם קיומו של הפגם לתוצאות הפגם. עצם קיומו של פגם, לא יביא אפוא לתוצאה חד משמעית של ביטול ההליך, אלא יהווה שיקול אחד - על אף שהוא שיקול חשוב - לגבי הסעד המבוקש... מכאן, שיש להבחין בין גדר אחריותו של בורר במסגרת מילוי תפקידו לבין הסעדים העומדים לגבי נפקות פסק הבוררות, גם במקרה שהבורר חרג מן האחריות האמורה והפר אותה".

חובת הנאמנות של הבורר

"אדם שהסכים למלא תפקיד של בורר", ציינה השופטת, "חייב כלפי בעלי הדין בנאמנות ועל הבורר לפעול תוך שמירה קפדנית על דרישה זו".

"בדרך כלל, כאשר באים למנות בורר דן יחיד, הרי שמדובר באדם שהוא מקובל על שני הצדדים, בין היתר, גם בשל יחסי היכרות או ידידות עמם. עצם העובדה שלמי מן הצדדים היתה היכרות קרובה יותר בעבר עם הבורר, אינה מהווה פגם, ובלבד שכל הצדדים לבוררות יודעים מראש על אותה מערכת יחסים, כדי שיוכלו לבחון מלכתחילה אם אין באותם יחסים כדי לגרום למשוא פנים של הבורר כלפי אחד מהם".

השופטת הזכירה גם, כי "כוחו של הבורר לקבוע את גורלו של הסכסוך הוא כמעט מוחלט, אין ערעור על בוררות, אין ביקורת מנהלית על הבורר וכמו כן אין כמעט ביקורת שיפוטית. לפיכך, המגבלות הקיימות על בורר צריך שיפורשו כך שיבטיחו את אמון הצדדים, ויהיה בהן להגביל ולפקח על כוחו של הבורר. חובה כזו כוללת את חובת הגילוי גם לגבי מקרי גבול. לדעתי, משקיימת היכרות שהיא מעבר לרמת היכרות גרידא בין הצדדים, ואפילו מתלבט הבורר אם יש מקום להביא את העובדה לידיעת הצדדים, ראוי להחמיר עם עצמו ולהביא את המידע לידיעתם".

המסקנה היא אחת: ביטול פסק הבורר

בית המשפט קבע בפסק הדין כי למרות שלא בנקל יורה בית המשפט על ביטול פסק בוררות, במיוחד כאשר בין הצדדים התנהל הליך בוררות כה ממושך ומקיף, אין מנוס מלהורות על ביטול פסק הבוררות.

"כאשר הבורר ייצג את אחד המתדיינים בעבר, יש בעובדה זו לכשעצמה, כדי לפסול אותו מלשמש בורר, במחלוקת שנתגלעה בשלב מאוחר יותר בין אותו מתדיין לאחר. העובדה שהייצוג היה במהלך הבוררות או קדם לו – כשנה לפני הליך הבוררות – אינה יוצרת הבדל מהותי המחייב מסקנה שונה. העובדה שמדובר כאן בקשר עם המייצג ולא עם בעל הדין, מפחיתה במידה מסוימת את חומרת אי הגילוי, אך לא מבטלת אותו".

"למרות שלא בקלות תיבחר תוצאה של ביטול פסק הבוררות, במיוחד כאשר התקיים הליך בוררות כה ממושך ומקיף, נראה כי אין מנוס מלהורות על ביטולו של הפסק".

לפיכך, דחתה השופטת וסרקרוג את בקשת חברת דשן אור לאשר את פסק הבורר, קיבלה את בקשת איגוד ערים חיפה לביוב לבטל את הפסק, וחייבה את חברת דשן אור לשלם לאיגוד הוצאות משפטיות ושכ"ט עו"ד בסך 12,000 ש"ח, בצירוף מע"מ.

ת.א. 924/03 דשן אור בע"מ - חברה בינלאומית לזבלים אורגניים בע"מ נ' איגוד ערים אזור חיפה - ביוב