"תנאי החזקתם של עצורים בישראל הינם קשים במידה הפוגעת בבריאותם ובכבודם, ומנוגדים להוראות החוק". זהו המסר החמור היוצא מן הדוח שהגישו בשבוע שעבר נציגי הסנגוריה הציבורית ליועץ המשפטי לממשלה, מני מזוז, ולשר לביטחון הפנים, צחי הנגבי - האיש האחראי על מערכת השב"ס והמשטרה. מן הדוח מצטיירת תמונה עגומה של הזנחה וצפיפות, המחייבת פתרונות מיידיים.
15 ביקורים של אנשי הסנגוריה הציבורית במתקני המעצר ושלושה ביקורים נוספים שבוצעו על ידם בבתי הסוהר, זאת בתוספת למגע היום-יומי של עורכי הדין שעובדים עם הסניגוריה הציבורית עם האסירים והעצירים במסגרת העבודה השוטפת, כל אלה הם שהולידו את הדוח החמור הזה.
סוגיית בתי המעצר תופסת, כצפוי, את מרביתו של הדוח, וזאת עקב מצוקת המקום החמורה ששוררת ברובם המוחלט של בתי המעצר בארץ. כך למשל, מוצא הדוח כי לעצורים רבים במתקני המעצר של המשטרה, אין מיטה ללון עליה ולפיכך הם מוצאים עצמם ישנים על הרצפה על מזרונים עבשים ומרופטים.
כך המצב, בין היתר, בבית המעצר במגרש הרוסים בירושלים. שם נמצאו באחד הביקורים 35 אסירים שלנים על הרצפה, בו-זמנית. בבית המעצר לכיש היו אלה 37 עצורים שנעזרו ברצפה כדי לישון.
ברמלה ובלוד, כך מדווחת הסניגוריה, המצב חמור בהרבה. כמחצית מן העצורים לנים על הרצפה. בהקשר זה חשוב להזכיר, כי קיים צו ביניים של בג"צ האוסר להלין עצורים על הרצפה. בתחנת הנגב, כך בדקה ומצאה הסניגוריה, ביקשו לקיים את הצו הזה ככתבו וכלשונו ולכן במקום להלין עצור (קטין) על הרצפה, הלינו אותו שוטרי התחנה על כסא, ומשם לקחוהו לבית המשפט להארכת מעצר.
עוד דווח כי בתאים אין שולחן ולפיכך אוכלים האסירים את ארוחת הבוקר שלהם על הרצפה. אם חשבתם בטעות שהרצפה נקייה, הרי שלא כך הדבר והרצפה עצמה מטונפת ונודף ממנה ריחו המצחין של הביוב. בני האדם אינם היחידים שחולקים את התאים הללו, כך על פי הדוח, גם חרקים מסוגים שונים, חולדות ועכברים אף הם מהווים חלק בלתי נפרד מנוף תאי המעצר ורצפותיהם.
כל זאת מבלי לומר מלה על הצפיפות האיומה השוררת בתוך תאי המעצר, צפיפות המגעת לעתים למצב שבו השטח המוקצה לעציר הוא כמטר על מטר, פשוטו כמשמעו. בתחנת משטרת לוד הדבר הגיע לכדי אבסורד מוחלט כאשר נציגי הסנגוריה הציבורית מצאו עצורים שישנו על תקרת השירותים המצויים בתא, עקב חוסר המקום המשווע. למותר לציין, כי במרבית מתקני המעצר אין כל הפרדה בין השירותים למקלחות, בעייה היגיינית חמורה בפני עצמה.
פריווילגיות כגון תנאי איוורור סבירים, אף הן לא בנמצא, ובמקרים רבים ישנים העצורים בתאים שאינם חשופים לחלוטין לאור שמש. יתרה מכך, אותם אסירים אף לא מורשים לטייל בחצר. בחלק מן המקומות, כך עולה מהדוח, אין בכלל חצר כזאת. זהו המצב, בלוד, בדימונה וברמלה.
בחלק מן המקומות נמנעת גם זכותם של העצורים לביקורי משפחותיהם, בשל חסרון בחדרי מבקרים בהם ניתן יהיה לקבל את הקהל. יתרה מכך, כך על-פי הדוח, לעתים גם אחת הזכויות האלמנטריות של העציר לבצע שיחת טלפון נשללת ממנו, עקב היעדר מכשירי טלפון תקינים בתא המעצר.
בבתי הסוהר המצב טוב אמנם מהמצב בבתי המעצר (למרבה האבסורד), אך גם שם יש מקום לשיפור רב. עם זאת, אנשי הסנגוריה הציבורית מציינים לחיוב את בית הסוהר חרמון, שבו נמצאו כ-30 מיטות פנויות, הישג בלתי מבוטל לאור הצפיפות הקשה. לעומת זאת, התנאים התברואתיים בבית הסוהר שאטה נמצאו כגרועים ביותר, לרבות, ריח חזק של ביוב, ערימות זבל, תאים מטונפים ועוד.
האסירים הביטחוניים גם התלוננו בפני אנשי הסנגוריה הציבורית על ענישה קולקטיבית, ועל עונשים אלימים במיוחד שהופעלו כנגדם על-ידי הסוהרים, עד כדי התעללות.
סוגיות רבות נוספות עולות בדוח שקצרה היריעה מלפרט את כולן. אולם בסניגוריה מסכמים את המצב הנוכחי ואומרים כי הבעייה שנחשפה פוגעת בזכות לכבוד של העצירים והאסירים ובבריאותם. "זו בעיה ארצית ורחבה המחייבת פתרון מערכתי כולל ומהיר", פוסק הדוח.
ממצאי הסניגוריה מתייחסים לשנת 2003, ואינם לוקחים בחשבון את הצו המוחלט שנתן הבג"צ ואשר נכנס לתוקפו ביום ה-1.6.04, המחייב לספק מיטה לכל עציר.
עו"ד דוד ברהום מן הסניגוריה הציבורית בירושלים אמר לכתב -NFC בתגובה לדוח כי "התמונה העגומה המצטיירת ממנו היא רק קצה הקרחון", "עלינו לזכור" מוסיף ברהום, "כי בבתי המעצר נמצאים בני אדם, חשודים, שטרם הורשעו ולפיכך הם בבחינת חפים מפשע, כיצד ייתכן אם כן שהתנאים בהם הם נמצאים עד אשר תוכח אשמתם, גרועים עשרות מונים מן התנאים בבתי הכלא, שם מצויים אנשים שכבר הורשעו על פשעיהם ומשלמים את חובם לחברה?".
עו"ד ברהום מוסיף ומציין כי במהלך עבודתו השוטפת נתקל הוא בתופעה אותה הוא מכנה שיטת "הרצפה החמה". "זוהי שיטה לפיה, כאשר עציר מתלונן דרך עורך דינו על כך שהוא לן על הרצפה, מעבירה אותו מייד המשטרה לישון במיטה כדי להשתיק את התלונה, ואילו עציר אחר, שקודם לכן לן על המיטה, מועבר לרצפה במקומו של העציר המתלונן וכך נוצרת שיטת "הרצפה החמה", זאת בניגוד לכל חוק כמובן", מסכם עו"ד ברהום.
בהקשר זה גם בסניגוריה מודים כי עד כה, לא התקבלו דיווחים על הלנת עצור כלשהו על הרצפה, וייתכן כי השב"ס והמשטרה בהחלט מתחילים להפנים את הלקחים. יחד עם זאת, צו הבג"צ התייחס פחות ליתר הנושאים הבעייתיים שנתגלו בדוח, כגון המצב הסניטארי של התאים, האיסורים לטייל בחצר, בעיית אלימות הסוהרים ועוד.
כל אלה, כך טוענים בסניגוריה הציבורית, מהווים הפרה בוטה הן של חוק המעצרים והן של חוק יסוד כבוד האדם וחירותו, ולפיכך: "המדינה חייבת לתת לכך את הדעת בהקדם ולייצר את הפתרונות המקווים, שכן כיום היא פשוט מבצעת מעשים המנוגדים לחוק".
