בארגון מורכב כמו קיבוץ, עם מעורבות רגשית עמוקה, הדרך הנכונה ההגיונית וגם החסכונית להוביל ציבור חברים מורכב, היא על-ידי אנשי הקיבוץ עצמם תוך מעורבותם המלאה בשינוי ולא באמצעות חברת ייעול חיצונית. מסקנה זו היא אחת מהבולטות שעלו במחקר שעשה נבות עבאדי, חבר קיבוץ דגניה א', במסגרת עבודת מחקר בשלוחת אוניברסיטת דרבי על ניהול הקיבוץ שהקיפה 115 משתתפים מתוך 270 החברים בקיבוץ.
מהמחקר עולה עוד, כי חברי קיבוץ דגניה א' שנוסד בשנת 1910 אינם רוצים לקבל עזרה או ייעוץ כלכלי מחברות יעוץ מחוץ לקיבוץ שלדעתם מנסות לעשות כסף קל על חשבון הקיבוץ.
נבות עבאדי שימש בעבר כמנהל כוח האדם של הקיבוץ והיכרותו עם אנשי הקיבוץ מעמיקה. במסגרת המחקר נמנע עבאדי מבדיקת עמדתם של צעירי הקיבוץ שכן חלקם עדיין לא גיבשו עמדה ברורה בנושאים שונים בחיי הקיבוץ ובצד הכלכלי.
קבוצת דגניה התבססה במשך שנים רבות על חקלאות בלבד. בסוף שנות ה-60 הוקם בדגניה מפעל "טולגל" ליצור כל יהלום לתעשיות האבן, הבנייה, מתכות וזכוכית. בעזרת המפעל הפכה דגניה א' לאחד מהקיבוצים בעלי העוצמה הכלכלית בתנועה הקיבוצית.
בעקבות משבר כלכלי אליו נקלע הקיבוץ, הגיע משבר אמון בין החברים והנהלת הקיבוץ ובשנת 2001 הוחלט באסיפת חברים (ברוב של 97%) על הבאת חברת ניהול חיצונית לניהול המשק ולהשבת יציבות כלכלית. יצוין, כי קיבוצים רבים נעזרו במהלך שנות המשבר בכלכלה הישראלית ביועצים חיצוניים, חלקם ידועי שם שגבו שכר גבוה.
תחילת פעילותה של חברת הניהול בדגניה א' לוותה במספר החלטות, מקדימות, כמו: מיפוי ראשוני של רצונות החברים ושינוי המבנה הארגוני, ההנהלה החדשה של הקיבוץ החלה לנקוט במספר פעולות כמו: תאגוד העסקים והסדרת היחסים הכלכלים והחברתיים בין המגזר העסקי לקהילה, מעבר לניהול כלכלי של כל ענף ופעילות הקיבוץ, חתירה להפרטה מרבית של שירותי הצריכה והתחלת ברורים ביחס לשווק דירות ונכסים יצרניים לחברים.
אנשי דרבי מציינים, כי מהלכים אלה היו בעצם "מהפכה כללית" בקיבוץ והיה בהם שינוי ערכי עמוק המחייב במקביל שינוי התנהגותי מרחיק לכת אצל חברי הקיבוץ.
מהלכים אלה לדברי עבאדי ואנשי דרבי היו הפרת "בסיס הסכמה" שסביבו חיו ארבעה דורות בקיבוץ ולכן הוא עורר בסיס התנגדות חזק בקרב החברים ויצר את ההתנגדות כלפי חברת הניהול החיצונית.
על-פי המחקר, בחודש מאי 2003 הביאה הנהלת דגניה א', בראשות עובד חברת הניהול החיצונית, מודל הצעה לביצוע תהליך השינוי בקיבוץ וזאת בפני אסיפת הקיבוץ. תוצאות האסיפה היו חד-משמעיות וברורות: רוב חברי דגניה א' התנגדו להחלטת המזכירות. אנשי דרבי מסבירים שמשמעות ההחלטה היתה עצירת תהליך השינוי בקיבוץ שנוהל כאמור על-ידי חברת ייעוץ חיצונית.
מהניתוח שערך עבאדי במהלך המחקר עולה, כי הדגש הרב שהושקע בניהול הטכני והאסטרטגי של מהלך השינוי לעומת הקטנת המעורבות של אנשי כוח האדם מהקיבוץ במהלך יצרה חלק מההתנגדות.
עבאדי ואנשי דרבי הגיעו להבנות במהלך המחקר לפיהם חברי הקיבוץ רצו בשינוי אך יחד עם זאת רצו שמבצע השינוי יהיה גורם שאכפת לו באמת מה קורה בקיבוץ. חברי דגניה א' התנגדו, ממגוון של סיבות, לניהול באמצעות חברות יעוץ חיצוניות, שלדעתם, עושות כסף קל בעבודת הייעוץ.
המתנגדים הרבים בקיבוץ אמרו לחבריהם במילים ברורות: אל תפנו לקוסמים חיצוניים, כי אתם מסוגלים לעשות את השינוי בעצמכם ואפשר לעבור בניהול עצמי מכלכלת עבודה לכלכלת רווח. לדעת עבאדי השינוי בתפיסה הכלכלית והאמונה ביכולת של הקיבוץ לבצע בעצמו את התפנית הכלכלית הם שני השינויים המרכזיים שאפיינו בזמן המחקר את חברי דגניה א'.
