נשיא בית המשפט המחוזי בתל אביב, השופט אורי גורן, קבע הבוקר (יום ג', 13.7.04) בהחלטה תקדימית, כי אין להאריך את חייו של חולה בן 71, שנפגע בתאונת דרכים ושוכב מזה 7 חודשים בבית החולים אסף הרופא בצריפין, כשהוא מחוסר הכרה ומחוברת למכונת הנשמה.

בכך, נעתר הנשיא לבקשת משפחתו של החולה, שלא הותיר צוואה כתובה בה הוא מבקש שלא להאריך את חייו במקרה כגון זה, ובכך מתבטאת תקדימיות ההחלטה - עד היום אישרו בתי המשפט לנתק רק חולים שהשאירו צוואה מפורשת המורה שלא להאריך את חייהם באופן מלאכותי, או שהובאו בפני בתי המשפט מקרים בהם לא היתה מחלוקת באשר ל"הסכמה מדעת", אלא רק באשר למצבו הרפואי של החולה.

הנשיא גורן, שהיה מודע להשלכות החלטתו, הדגיש כי "אין כאמור בפסק הדין הכשר כללי להגשת בקשות של בני משפחה בשמו של החולה ופסק הדין הזה ניתן רק על-סמך נסיבות המקרה המיוחדות שבתיק".

מייד עם הינתן פסק הדין, ביקשה המדינה לעכב את ביצוע ההחלטה כדי לאפשר לה לערער לבית המשפט העליון. בשל תקדימיות הסוגיה ונוכח העובדה שמדובר במצב בלתי הפיך, אם לא יעוכב ביצועה, נענה השופט גורן לבקשה והורה למדינה להודיע עד ליום ה' הקרוב אם בכוונתה להגיש ערעור, ובמקרה כזה יוארך עיכוב הביצוע.

עבר כמה אירועים רפואיים, אחריהם ביקש: אל תאריכו את חיי

מדובר, כאמור, בגבר כבן 71 שנפגע בתאונת דרכים קשה סמוך למחלף יבנה. גם אשתו נפצעה באורח קשה בתאונה. לטענת המשפחה, לאחר תקופת אישפוז בבית החולים שיבא בתל השומר, בה עבר גם ניתוח, אמר להם האב כי הוא מבקש שלא יחיו אותו בצורה מלאכותית בעתיד, אם מצבו יידרדר.

האב התאושש מהתאונה ושב לביתו, אולם המזל הרע המשיך לרדוף אותו, כאשר לפני כשנה טבע בבריכה במהלך ביקור בבית מלון בים המלח. רופא שנכח במקום ביצע בו החייאה והוא אושפז בבית החולים סורוקה בבאר שבע. בני המשפחה טוענים בתצהיר שהגישו לבית המשפט, כי כאשר התעורר האב מהתרדמת, נזף בהם על שהצילו את חייו ולא נתנו לו למות. בנו אף טען, שכאשר התעורר אמר האב שאינו רוצה שיאריכו את חייו.

בסוף חודש דצמבר האחרון קיבל האב דום לב שגרם לאירוע מוחי עם נזק בלתי הפיך. צוות של מד"א מצא אותו בביתו כשהוא מחוסר הכרה, ללא דופק וללא נשימה. לאחר ביצוע החייאה הוא פונה לבית החולים אסף הרופא, ומאז הוא מאושפז חסר הכרה, במצב של "קומה" (coma) עמוקה עם נזק מוחי אנוקסי, וכשהוא מונשם. הוא מחובר למכונת הנשמה ולצינורית הזנה, אינו מגיב לכאב או לקריאה בשמו והוא משותק בארבעת הגפיים שלו.

אשתו טוענת, כי לפני כשנה וחצי עבר ניתוח להוצאת גידול סרטני מגופו, ואז אמר לה שאם יהיו סיבוכים בניתוח, שלא תסכים להאריך את חייו.

כאשר נשאלו בני משפחתו מדוע לא הכינו מסמך כתוב, הם השיבו כי לא היו מודעים לחוק זה, המצריך צוואה כתובה. את ההשתהות בהגשת הבקשה תלו בני המשפחה בלבטים הקשים שעברו עליהם עד שהחליטו להגיש אותה.

הבן העיד באחד הדיונים, כי "התלבטנו הרבה זמן, מאוד קשה המצב הזה ולילות לא ישנתי. אתה רואה שאין לזה סוף. אתה רואה במחלקה אנשים מעל שנה, שנה וחודשיים, ואתה רואה בן אדם פשוט גמור, נרקב. ואז אתה אומר: די, די... אין רופא אחד שאומר שיש סיכוי קלוש אפילו שזה יכול לקרות".

נוירולוג בכיר קובע: תוחלת חייו מוארכת בכמה חודשים

המשפחה, שיוצגה על-ידי עו"ד יצחק חושן, צירפה חוות דעת של נוירולוג בכיר, ד"ר ז'אק טייטלר, שקבע בחוות דעתו כי "זהו לכל הדעות מצב בלתי הפיך, ללא כל סיכוי שהחולה יחזור למצב של הכרה ותודעה". עוד הוא קבע, כי בשל סיבוכים שונים שחלו במהלך אישפוזו, "סיכוייו לשרוד יותר מחודשים אחדים - קלושים ביותר. במצב שכזה, אין הצדקה לפעולות החייאה... קביעה זו משקפת גם את עמדותיה של האקדמיה האמריקנית לנוירולוגיה, שהיא גוף מדעי מוביל בעולם".

נציגת היועץ המשפטי לממשלה - שהיה אחד המשיבים לבקשה, עו"ד אירית קלמן-ברום מפרקליטות מחוז תל אביב, התנגדה לבקשת המשפחה וטענה כי התצהירים של בני המשפחה הם "עדות מפי השמועה" ולא ניתן ללמוד במקרה זה על רצונו של האב להתנתק ממכשירי ההנשמה וההזנה.

עוד טענה, כי העובדה שעבר בכל זאת ניתוח להוצאת הגידול הסרטני, למרות שבשלב מוקדם יותר המשפחה טוענת שביקש לא להאריך את חייו, מוכיחה כי ביקש לשפר את איכות חייו. לכן, טענה, אין מדובר כאן במקרה של חולה שהביע את הסכמתו בעודו "רואה את פני המוות", משום שזו לא הובעה במפורש ולא הועלתה על הכתב.

הנשיא גורן: יש לבחון רק האם היתה כאן "הסכמה מדעת"

הנשיא גורן ציין בהחלטתו, כי המחלוקת כאן נוגעת רק לשאלת ה"הסכמה מדעת", שהיא עובדתית, משום שעל מצבו הרפואי של החולה אין מחלוקת.

"עדויות אלה" של בני המשפחה, קבע הנשיא גורן, "משרטטות תמונה ברורה למדיי בדבר רצונו של המבקש שלא להאריך את חייו במצב סופני ואף במצב פחות חמור מכך". גורן דחה את טענת היועץ, כאילו מדובר ב"עדות שמיעה", וקבע כי "יש להבחין בין תוקפה של העדות לעניין עצם אמיתות תוכנה (היינו, שהמבקש אכן התכוון לתוצאות של האמירות המיוחסות לו), לבין תוקפה של העדות לצורך הוכחת עצם אמירת הדברים המיוחסים לו".

"לעניין האחרון, אין מדובר כלל בעדות שמיעה, אלא בעדות ישירה. עדות זו אינה רק ברת תוקף, אלא במכלול הנסיבות שהונחו בפניי, היא גם בעלת משקל... אין מדובר באמירה חד-פעמית... דווקא העובדה שאמירותיו של המבקש נאמרו בסמוך לחוויות שונות של סבל רפואי, מחזקת בליבי את המסקנה כי המבקש גם התכוון אליהם, ועל אחת כמה וכמה במצב חסר תקווה ובלתי הפיך כדוגמת זה בו שרוי המבקש כיום".

הכרעת השופטים אינה נוסחה מתימטית קרה

בסיום דבריו, ציין הנשיא גורן כי מדובר בהכרעה קשה, גם לשופט. "מלאכתם של שופטים אינה קלה... הכרעה בין שיקולים אלו היא קשה תמיד, וטבעי הוא שיש אשר לא יתקנאו בשופט ויעדיפו למשוך ידיהם ממנה. ואולם, השופטים אינם רשאים למלט עצמם מהכרעה, אף אם היא קשה מנשוא או 'טורדת ומורטת את נפשו של השופט'".

"השופטים, כבני אנוש, הכרעותיהם אינן יכולות להיות פרי של נוסחה משפטית מתימטית קרה. הן חייבות לשלב בתוכן גם מימד אנושי וקונקרטי של המילה אמפטיה, מתוך מטרה לצמצם את סבלו של החולה ולכבד את רצונו".

"העתירה מתקבלת במובן זה שניתן בזאת צו המצהיר על זכותו של המבקש שלא לקבל טיפול רפואי, שאין בו אלא כדי להאריך את חייו באופן מלאכותי. מודגש בזאת, כי הזנתו של המבקש אינה בגדר 'טיפול רפואי' לצורך צו זה".

קודם לכן ציין גורן, כי "יש הרואים בניתוק ממכשיר ההזנה משום המתת חסד אקטיבית אסורה. טעם הדבר נעוץ בהשקפה שלפיה הזנה אינה בגדר 'טיפול רפואי', ועל-כן אינה יכולה להתעורר בהקשרה שאלה של ניתוק או מניעה".

ה.פ. 929/04 פלוני נ' המרכז הרפואי על שם "אסף הרופא" ואח'