בית המשפט העליון הורה היום (ב', 19.7.04) לעצור עד תום ההליכים את תבאת גרה, החשוד בביצוע הרצח של הירקן דוד עובד, בשוק הסיטונאי בתל אביב, שתועד במצלמות וידיאו.
השופט יהונתן עדיאל קיבל את הערר שהגישה המדינה על החלטת שופט בית המשפט המחוזי בתל אביב, ח'אלד כבוב, לשחררו למעצר-בית, בנימוק שהוא איש שקט וטוב מזג לעומת הנרצח, שהיה איש חם-מזג.
רצח בדקירות סכין לאחר ויכוח
הפרקליטות הגישה נגד גרה כתב אישום, המייחס לו אחריות לרצח בשוק הסיטונאי בתל אביב ב-14 לנובמבר אשתקד. בין גרה, שהיה קופאי באחת החנויות בשוק, ובין עובד התפתח ויכוח, במהלכו החליפו השניים קללות עד שעובד עזב את המקום. ואולם על-פי החשד, גרה הצטייד בסכין שאורכה כ-7.5 ס"מ לפחות, יצא מהחנות והחל בחיפושים אחריו. משהבחין בעובד, ניגש אליו ודקר אותו ארבע פעמים בחזה, שלוש דקירות בצד שמאל של החזה ודקירה אחת בצד ימין - דקירות מהן מת מפצעיו.
על-פי החשד, לאחר הדקירה שטף גרה את הסכין ובו ביום נמלט לשטחי הרשות הפלשתינית, עד שהסגיר עצמו לאחר זמן מה, לדבריו משום שכספו אזל ונמאס לו לברוח. הרצח, כאמור, תועד במצלמות הוידיאו של השוק.
השופט המחוזי כבוב משחרר למעצר-בית
השופט ח'אלד כבוב, שדן בבקשת הפרקליטות לעצור את גרה עד תום ההליכים, נמנע מלקבוע במפורש כי קיימות ראיות לכאורה לעבירת הרצח, אלא הסתפק באמירה לפיה, גם בהנחה שישנן ראיות לביצוע עבירת הריגה בלבד, מסוכנותו של מי שקוטל אדם תוך שימוש בסכין מחייבת את מעצרו.
ואולם, הוסיף כבוב, בהחלטה שערורייתית למדיי, "בחינה חוזרת ומעמיקה של חומר הראיות, והכוונה להודאותיהם של גרה ועדי הראייה, הביאה אותי למסקנה אחרת והפוכה לפיה יש לראות מקרה זה כאחד מאותם מקרים חריגים שבהם יש להורות על שחרור ממעצר על אף חומרת העבירה והמסוכנות לכאורה".
"עם כל הצער שבדבר, ואין לי כל כוונה להשמיץ או לפגוע במנוח, הרי זה היה ידוע במזגו החם ואופיו הצעקני והמעליב וחוסר הכבוד שרחש לאחרים ובתכונות אופי אחרות כמפורט על-ידי העדים". כבוב ציין עוד בהחלטתו, כי רק משום צנעת הפרט והרצון שלא לפגוע במנוח, הוא מקצר בציטוטים מדברי העדים על התנהגותו ואופיו של עובד.
לא יכול היה למחול על כבודו ולכן "רק רצה לדקור ולא להמית"
השופט קיבל את טענת סניגורו של גרה, עו"ד משה מרוז, לפיה גרה נקלע לתקרית האלימה שהובילה לדקירות לאחר שעובד התגרה בו והעליבו בשוק, באופן שלא יכול היה עוד למחול על כבודו ונאלץ לדקור אותו. לראיה, הוסיף, נטל גרה סכין קצרה משום שרצה "רק לדקור אותו ולא להמית אותו".
לעומתו, הוסיף כבוב, "גרה עצמו מוכר וידוע בקרב כל באי השוק כאדם סימפטי, נעים הליכות במיוחד, שאינו נוהג לצעוק או לריב עם אחרים אלא מכבד אותם וזוכה לכבוד מאחרים ולהערכה רבה של חבריו לעבודה של מנהלי השוק ושל הקונים במקום".
הניגוד בין אופיו של גרה לבין אופיו של המנוח גרם לגרה, לשיטתו של השופט כבוב, לנהוג כפי שנהג. השופט ציין עוד, כי ברור שאין ולא יכולה להיות הצדקה למעשיו של גרה ואלה ראויים לכל גינוי, אולם כעת מדובר בסוגיית המעצר שלפני הרשעה בלבד. באשר לדקירות הרבות הנראות בסרט הוידיאו, אמר כבוב כי אלה "היו תגובה, ככל הנראה, להתנגדותו של המנוח".
לכן, הורה כבוב לשחרר את גרה למעצר-בית לאחר שיפקיד ערבות עצמית וצד ג' בסך 100 אלף ש"ח כל אחת וכן סך של 50 אלף ש"ח במזומן.
השופט עדיאל מבקר את החלטתו של כבוב
בית המשפט העליון קיבל, כאמור, את ערר המדינה והחליט שגרה יישב במעצר עד תום ההליכים המשפטיים נגדו.
"החלטתו של בית משפט קמא אינה מקובלת עליי", כתב השופט יהונתן עדיאל בהחלטתו. "מסקנתו של בית המשפט קמא, לפיה המשיב לא ביקש לגרום למותו של המנוח, אלא אך ביקש לדקור אותו כדי להפסיק את התעמרותו של המנוח אינה עולה בקנה אחד עם הראיות".
"מצפייה בהקלטה של מצלמת המעקב נראה שהמשיב שלף סכין, התקרב למנוח, דקר אותו בחזה, המשיך לדקור את המנוח שלא היה חמוש אף לאחר הדקירה הראשונה ואף רכן מעליו כאשר זה נפל ארצה. כל אלה מביאים למסקנה הלכאורית כי בלבו של המשיב גמלה החלטה להמית את המנוח והוא רצה בתוצאה זאת".
השופט עדיאל גם דחה את טענתו של עו"ד מרוז לקינטור מצידו של המנוח כלפי גרה. "המבחן לקיומו של קנטור הינו סובייקטיבי ואובייקטיבי. אין די בכך שדמו של הנאשם רתח. כדי ליהנות מהגנת הקינטור, על הנאשם לעורר ספק שמא דמו של אדם מן היישוב בנסיבות העניין היה רותח. בית משפט זה פסק לא פעם כי התגרות מילולית כשלעצמה לא תעמוד בסטנדרד האובייקטיבי של קינטור".
עדיאל: "כיצד ניתן לומר על מי שמבצע רצח שיש לו מזג טוב?"
"לא ברור לי כיצד ניתן לומר על מי שמבצע מעשה רצח כפי שביצע המשיב, כי יש לו מזג טוב. אפילו היה בכך ממש, לנוכח מעשה כה אכזרי שבוצע על-רקע כה בנאלי ויום יומי, עדויות על מזג טוב גרידא אינן יכולות להסיר את החשש הטבוע במבצע, כי התגרות נוספת, או מה שייראה בעיניו כפגיעה בלתי נסבלת בכבודו, תביא לתוצאה דומה".
השופט עדיאל קבע, כי הפרקליטות הוכיחה כי ישנן ראיות לכאורה לאשמתו של גרה. "העובדה כי למשיב מיוחסת עבירת רצח וישנן ראיות לכאורה כנגדו, אינה מביאה בהכרח למסקנה כי יש לעוצרו עד תום ההליכים במשפטו", אם כי הן מקימות חזקה שהחשש למסוכנות אינו מופג בחלופת מעצר.
עדיאל גם דחה את האפשרות שהעלה השופט כבוב, לגבי ההתנגשות בין האופי של השניים. "פרופוזיציה זאת אינה יכולה להוות בסיס למסקנה בדבר האפשרות להפיג את מסוכנותו של המשיב באמצעות חלופת מעצר. השוואה בין האשם המוסרי של העבריין לבין האשם המוסרי של הקורבן, צריכה להיעשות בהקשר של המקרה הקונקרטי. כאן הפער בין העלבה וגסות רוח, קללות ונאצות לבין דקירות סכין בחזה הוא כה גדול, עד אשר אופיו הרע של המנאץ אינו יכול לעמוד לזכותו של הדוקר כאשר באים לבחון את מסוכנותו של האחרון".
"אם לא די באלה, קמה נגד המשיב גם העילה של החשש להימלטות מאימת הדין ושיבוש הליכי המשפט. משביצע את המעשה המשיב לא הסגיר את עצמו לרשויות החוק מתוך הבעת חרטה. הוא נמלט מאימת הדין, הסתתר שבעה חודשים בשטחי הרשות הפלשתינית, עד אשר קשיי חייו כעבריין נמלט (ולא הרהורי חרטה) הכריעו אותו".
בש"פ 6700/04 מדינת ישראל נ' תבאת גרה
