ביום רביעי (28.7.04) יתקיים בבג"צ הדיון בעתירה שהגישו אברהם פריד-פריצי והאגודה לזכויות האזרח, התובעים לבטל הנחיות שכתבה פרקליטת המדינה לשעבר עדנה ארבל, ולפיהן אדם שנחקר במשטרה ולא הועמד לדין לא יהיה זכאי לראות את תיק החקירה בעניינו או לדעת מי הגיש נגדו תלונה.
הרקע לעתירה הינה חקירת משטרה שהחלה באמצע שנת 1997 כנגד העותר בחשד שהעסיק "בלשים" וחוקרים פרטיים. העותר שהיה בזמנו חשוד, הכחיש בחקירתו את עצם מעורבותו במעשה שכזה והביע פליאתו על עצם החקירה, כיוון שלטענתו גם לו היה שוכר חוקרים פרטיים, הרי שאין בדבר עבירה פלילית ואין מקום אפילו לחקירה בנושא זה. זאת מאחר ומשרדי החקירות פועלים ברשיון מטעם משרד המשפטים עצמו ומותר לכל אזרח לשכור שירותיהם.
העותר טען במשטרה, כי מגישי התלונה האנונימיים הגישוה בכדי להטרידו וכדי לנקום בו על שחשף בזמנו את פרשת מעשיו של ח"כ דדי צוקר בעמותת "קאמרה אובסקורה" ופרשיות נוספות שהתרחשו כולן במשרד החינוך ובנעשה בכספיו, בימיהם של השר אמנון רובינשטיין ומנכ"לו שמשון שושני. בין היתר מדובר על פרשות כמו העסקת אשת עוזר השר, הונאת ועדת הכספים של הכנסת בדיווחים כוזבים, מימון עמותה מפלגתית של השר, כהונת המנכ"ל ופקידיו בעמותות להן העבירו כספים מהמשרד ועוד.
חקירת המשטרה הסתיימה בהמלצה לסגור את התיק מחוסר אשמה, ולמרות שהפרקליטות החזירה את התיק 4 פעמים ל"השלמת חקירות" במשטרה, חזרה המשטרה והודיעה לפרקליטות, בכל פעם מחדש, כי לא נמצאו כל תימוכין לתלונה וגם החקירות החוזרות העלו מימצאים דומים. לאחר 4 שנים שהתיק "שכב" בפרקליטות - בלא שזו תסגור אותו כמתחייב, פנה העותר ליועץ המשפטי לממשלה, ורק אז נסגר התיק מחוסר ראיות.
העותר דרש אז לעיין בתיק החקירה, מתוך רצונו להגיש תביעת נזיקין נגד מגישי תלונת השווא כנגדו וגם לשקול הגשת תביעת נזיקין כנגד הפרקליטות עצמה, על חלקה ואחריותה ל"גרירת" התיק נגדו והותרתו פתוח במשך שנים.
העותר ביקש גם להגיש ערר על נימוקי הסגירה ולקבוע, כי התיק נסגר מחוסר אשמה. משטרת ישראל היתה מוכנה לתת לעותר לעיין בתיק החקירה (חוקרי המשטרה אף מסרו לעותר בע"פ את זהות מגישי התלונה נגדו ואת שמות מי שמסרו עדויות, אולם הפרקליטות אסרה על המשטרה לתת לו לעיין בתיק או בנוסח התלונה או בעדויות שניגבו, בטענה כי פרקליטת המדינה דאז, עדנה ארבל, הוציאה לא מכבר הנחיות חדשות המבטלות את זכותו של האזרח לעיין במימצאי חקירה משטרתית נגדו.
העותר טוען כי הנחיותיה אלה של עדנה ארבל נוגדות עקרונות יסוד של כבוד האדם ופוגעות בזכותו של אדם לטהר את שמו או להפרע ממי שגרמו לו נזק. לטענת העותר, "הנחיות אלה פסולות והן מזכירות משטרים סטליניסטיים בהם אוספים השלטונות "תיקים סודיים" על אזרחים, בלא לתת להם זכות להתגונן מפניהם או לחשוף לאור השמש את המתרחש".
לטענת העותר, לו היה יסוד לחשד שבוצעה עבירה, היה מוגש כתב אישום ואז ממילא היתה לחשוד זכות אוטומטית לעיין בכל תיק החקירה ולראות את כל החומר ואת כל העדויות בכדי להתגונן במשפט. לעומת זאת דווקא כאשר לא מוגש נגד החשוד כתב אישום, הוא מנוע, כך לטענת העותר, מלטהר את שמו.
הפרקליטות מצדה טוענת בין היתר, כי ברצונה להגן על מי שהגישו את התלונה ועל מי שמסרו עדויות במשטרה על-ידי הסתרת זהותם מפני העותר.
נימוקים אלה, טוען העותר, מופרכים על פניהם, כיוון שלטענתו לו היה שמץ של אמת בתלונה, או שהעדים היו מבססים את החשדות, כי אז היה מוגש נגדו כתב אישום וממילא היתה זהותם נחשפת בפניו.
עוד טוען העותר, כי זכותו של כל אזרח בישראל לראות את כל המסמכים ואת כל החומר שנאסף על-ידי המשטרה או השלטונות בעניינו, כי הנחיות פרקליטת המדינה הינן פסולות ונוגדות עקרונות של משטר דמוקרטי וכי אסור לפרקליטות למנוע מאזרח מלעיין במסמכים הנוגעים לו ובמיוחד כשרצונו מלתבוע כדין את מי שגרמו לו נזק בהגשת תלונת שווא נגדו.
הנהלת האגודה לזכויות האזרח החליטה, כי מדובר בסוגיה עקרונית לזכויות כל אזרח במדינה והחליטה להצטרף לעתירה זו, כמי שמייצגת את האינטרס הציבורי הכללי.
הדיון כאמור בנושא זה יתקיים ביום רביעי בבג"צ.
בג"צ 10271/02 אברהם פריד ואח' נ' משטרת ישראל מחוז ירושלים ואח'
