בית המשפט העליון קיבל לאחרונה, במסגרת ערעור שהוגש על החלטת בית המשפט המחוזי בתל אביב, את עמדתם של בנק לאומי ושל המדינה, לפיה על חברת "יש-גד" ויתר התובעים בתביעה שהגישה נגד הבנק, לשלם את המחצית השניה של אגרת המשפט על-פי סכום התביעה המקורי. בכך, ביטל העליון את הפטור מתשלום האגרה שהעניק המחוזי לתובעים עקב הפחתת סכום התביעה.
כזכור, בשנת 96' הגישו חברת יש-גד, צבי סבו ואברהם כהן תביעה כספית בסך של 25 מיליון ש"ח נגד בנק לאומי. טרם שמיעת הראיות, נעתר בית המשפט לבקשת התובעים לתקן את סכום התביעה ולהעמידו על מחצית, כך שהמחצית הראשונה של סכום האגרה, ששולמה על ידם, תהווה את מלוא האגרה המתחייבת בעקבות הקטנת סכום התביעה.
זמן קצר לאחר ההחלטה, נקבעה הלכה תקדימית בבית המשפט העליון, ולפיה גם אם תובע מפחית את סכום התביעה, האגרה תשולם לפי סכום התביעה ביום הגשתה ולא לפי הסכום המתוקן ("פרשת סיס").
בעקבות תקדים זה, עתר בנק לאומי, באמצעות עורכי הדין יאיר ליבוביץ ואסף קליין ממשרד בני לוינבוק ושות', לבית המשפט המחוזי בבקשה לעיון חוזר בהחלטתו בעניין האגרה. המדינה הצטרפה לעמדת בל"ל, ואולם בית המשפט המחוזי דחה את הבקשה והותיר את הפטור מתשלום המחצית השניה של האגרה על כנו. על החלטה זו החליטה המדינה לערער לעליון.
כאמור, בית המשפט העליון קיבל את הערעור, ופסק כי המחוזי צריך היה להיעתר לבקשת בל"ל ולהחיל על המקרה את ההלכה שנקבעה בבית המשפט העליון בפרשת סיס, המבוססת על הרצון למנוע הגשת תביעות בסכומים מופרזים שהשיקול העומד מאחריהן הוא מניפולטיבי ונועד להטיל אימה על הנתבע ולגרום לו להתפשר.
בית המשפט העליון הורה לתובעים לשלם את המחצית השניה של האגרה בתוך 30 יום, אחרת תמחק תביעתם. אגרת בית המשפט נגזרת, כידוע, מסכום התביעה המוגשת לבית המשפט, ולפיכך מדובר בהחלטה שמטילה על התובעים תשלום אגרת משפט במאות אלפי ש"ח.
ע"א 10537/03 מדינת ישראל נ' יש-גד תעשיות לתשתיות (1993) בע"מ ואח'
