שליש מהנשים מעל גיל 50 נאלצות להאבק עם בעיות מיניות מסויימות, אך רובן יכולות לשפר את חיי האהבה שלהן על-ידי כך שיתמקדו בבעיה ויבצעו כמה שינויים בהתאם, כך מדווחים רופאים.
"נשים רבות שכנעו עצמן לוותר על חיי המין לאחר גיל הבלות", אומרת ד"ר גייל סלץ, פסיכיאטרית מניו יורק, "על-ידי שכנוע עצמי כי נישואיהן טובים מספיק בלי זה, או שהן פשוט אינן מעוניינות יותר ביחסי מין".
היא מוסיפה ומדגישה כי "יחסי מין טובים עבורך - הם מפחיתים לחצים ומתחים, משפרים את השינה, הם שיטה טובה להתעמלות, ולמלחמה בהזדקנות, הן פיסית והן נפשית, וכמו-כן הם מחזקים את הקשר עם בן הזוג".
סלץ אמרה את הדברים בכנס השנתי לבריאות נשים שהתקיים ב-21 באוקטובר בניו יורק. היא היתה אחת מארבעה רופאים בוועידה שדיברו על מתחים, ועל הבעיות הפיסיות והמנטלית המשפיעות על התשוקה ליחסי מין אצל נשים כשהן מזדקנות, וכמו-כן עסקו במחקר בנושא תפקודי המוח אצל גברים ונשים.
"ישנן סיבות פיסיות רבות מדוע נשים סובלות מחוסר תפקוד מיני כשהן מזדקנות", אמרה לורי ג'יי. רומנזי, פרופ' למיילדות וגניקולוגיה בקולג' לרפואה ווייל קורנל שבניו יורק. "המוטיבציה נעלמת, ויכולת הגירוי נמוכה יותר, מה שיכול להיות תוצאה של מספר שינויים פיסיים המתרחשים אצל הנשים".
הרופאים ציינו בדבריהם, כי ירידה ברמות ההורמונים מתחילה בגיל 35 עד 40 ומתגברת באופן משמעותי סביב גיל הבלות, עלולה להפחית את ההתעניינות של האשה במין, כמו גם לגרום לירידה בתחושה הפיסית באזור הנרתיק. שרירים חלשים של אגן הירכיים גם הם משפיעים על הדרך בה אשה מבוגרת תחווה אורגזמה, כמו גם צניחת הרחם או נפילת שלפוחית השתן - תוצאה בדרך כלל של לידות. הדאגה בנושא בריחת שתן גם היא יכולה למנוע מאשה להנות מיחסי מין.
תרופות מסויימות - כולל אלו המטפלות בלחץ הדם, אולקוס, דכאון, ואפילו גלולות נגד הריון - עלולות גם הן להוריד את החשק של האשה בקיום יחסי מין.
"ישנה חשיבות, לא פחות משאר הגורמים שהוזכרו, גם למה שעובר לך בראש", אומרת סלץ. "נושאים פסיכולוגיים לעיתים קרובות הם התורמים העיקריים לתפקוד מיני לקוי". "כשאת מעל גיל 50 את כבר מגדלת אולי בני עשרה, 'מתעסקת' עם ההזדקנות, עם הורים זקנים, מתמודדת עם בית ריק (אחרי שהילדים עזבו) או פרישה מהעבודה, או מתמודדת עם בעיות בריאות המתחילות לצוץ. כל הבעיות הללו בהחלט יכולות להיכנס איתך למיטה".
עוד מוסיפה סלץ ואומרת, כי נשים בגיל זה דואגות גם כי גופן אינו נראה טוב כפי שהיה כשהיו צעירות, או חשות פחות נשיות מאחר והגיעו לגיל הבלות. תחושות אלו עלולות להוביל אותן להמנע מקיום יחסי מין עם בן זוגם מאחר והן חוששות מדחיה. "ואז", לדבריה, "יכולות להיות בעיות בין האשה ובן זוגה - "ואם את כועסת על בעלך את לא רוצה לקיים יחסי מין".
למרבה המזל קיימות כיום תשובות רבות בנושא לנשים:
עד לפני חמש שנים, תפקוד מיני לקוי נקשר רק לכאב. אך כיום קיימת יותר אמפטיה לסייע לנשים להשאר פעילות מינית עם ההזדקנות.
קרמים מקומיים, גלולות וגינליות ותוספות הורמונים, כולל מדבקות טסטוסטרון שיהיו זמינות בשנת 2005, יכולים לשפר את התשוקה המינית של האשה, למרות שיש צורך במעקב של רופא כשנוטלים תרופות מסוג זה.
"תרגילי 'קייגל' הם היתרון הסודי והגדול למין", ציינה רומנזי. "על-ידי מתיחה של שרירים אלו, שהרופא יכול ללמד אותך לעשות, את מותחת גם את השרירים הווגינלים מה שיכול לשפר את חווית האורגזמה". רופאים יכולים לטפל גם בתסמינים פיסיים אחרים כמו צניחה של שלפוחית השתן כך שאשה תשפר את תגובותיה המיניות".
ברמה הרגשית, ממליצה סלץ דבר ראשון על "סדר עדיפות נכון לאינטימיות". "עלייך לשים זאת בראש סדר העדיפויות שלך".
היא מציעה גם כי נשים לא יתביישו בהתמכרות לפנטזיות מיניות: "היו מוכנות לנסות דברים חדשים עם בן הזוג, ודברו עם בן זוגכם על הפחדים", היא מוסיפה. "רק מעשים מביאים לשינוי".
