במסגרת מאמצי הצבא להתאים את חוק השיפוט הצבאי לחקיקה הכללית, התגבשה במחלקת ייעוץ וחקיקה של הפרקליטות הצבאית הצעת חוק, הממליצה להרחיב את עילות המעצר מעבר לקיים בסדר הדין הפלילי, באמצעות הוספת עילה של פגיעה חמורה במשמעת הצבאית כמחייבת מעצר עד תום ההליכים. עילה זו זכתה לכינוי "העילה ההרתעתית", בשל תכליתה - יצירת הרתעה.
ועדת צבא וביטחון של לשכת עורכי הדין יזמה דיון בסוגיה זו, ואף הזמינה את נציגי הצבא להשמיע את דבריהם בפניה. בישיבה טען נציג מחלקת ייעוץ וחקיקה, שהוספת העילה מתחייבת נוכח מהותו ואופיו של השירות הצבאי, הבנוי על משמעת, דבר המשפיע על יכולת הצבא לתפקד.
לדבריו, בהצעת החוק ניתן משקל לכך שאיזון האינטרסים בצבא שונה מהמערכת האזרחית, על-ידי הוספת שני סייגים לשימוש בעילה. האחד, שהפגיעה במשמעת הצבאית צריכה להיות חמורה, והשני, שבית הדין הצבאי צריך להשתכנע שלא ניתן להשיג את מטרת המעצר בדרך פחות פוגענית.
בתום הדיונים הודיעה הוועדה, כי היא סבורה שהשימוש בעילה ההרתעתית במערכת הצבאית בעייתי ביותר, בפרט לאור העובדה שהיא בוטלה במערכת האזרחית. הוועדה סבורה, שאם תעוגן העילה בחוק, ישמשו חיילים חשודים, שאין נגדם טענה של מסוכנות, כלי להשגת מטרה חיצונית להם - הרתעת אחרים.
לדעת הוועדה, העילה ההרתעתית מנוגדת לחזקת החפות, שכן מטרה הרתעתית יכול שיינתן לה ביטוי במסגרת כלל שיקולי הענישה, אך לא בשלב שלאדם עומדת חזקת החפות. כך גם סבורה הסנגוריה הצבאית, המתנגדת אף היא לתיקון המוצע בחוק.
הוועדה ביקשה לקדם הצעת פשרה, שעקרונותיה גובשו על-ידי היו"ר, עו"ד אהרון שליין. לפי הצעת הפשרה, תתוקן הצעת החוק באופן שהעילה ההרתעתית תכלול, לצורך הפעלתה, הגדרות ברורות של חומרה מיוחדת ובולטת של המעשה, בנוסף לרכיב של פגיעה מיידית במשמעת הצבאית, בנסיבות שהעבירה בוצעה במסגרת צבאית מובהקת.
בסופו של הדיון, לאור סירובה של הפרקליטות הצבאית לתמוך בהצעת הפשרה, החליטה הוועדה ברוב קולות להתנגד להוספת העילה בחוק.
