תופעת ייבוא הזונות (יצאניות) מחו"ל, בעיקר ממזרח אירופה (אוקראינה, פולין, בולגריה) הולכת ופורחת באמצעות נישואים אזרחיים המאפשרים כניסת נשים זרות לארץ במעמד של "תושב ארעי", כך עולה מבדיקה שביצע קצין בכיר במשטרת ישראל במסגרת לימודיו בשלוחת אוניברסיטת דרבי בישראל.
לדברי הקצין, גברים ישראלים בגילאי 60-50 נשלחים לאוקראינה ולמדינות נוספות להתחתן עם בחורות מקומיות בגילאי 25-18 כאשר מטרת החתונה האזרחית היא לייבא זונות לישראל תוך עקיפת החוק והמשטרה.
להערכת הקצין, מתחילת 2004 הגיעו לארץ עשרות זונות, או יותר, במסווה של "נישואין מאושרים". על-פי נתוני המודיעין המשטרתי - "חתונה" עולה לייבואן הישראלי 3,000 דולר (כולל הטיסות והשהייה) ועוד 2,000 דולר הוצאות להבאת ה"כלה" לארץ ומתנות לה ולבני משפחתה.
עוד נמסר, כי הישראלים מעונינים בעיקר בנשים ללא ילדים או בכאלה שיש להן משפחה שתטפל בילד בחו"ל. לטענת הקצין ההוצאה הכוללת של 5,000 דולר מכוסה בתוך כחודש של עבודת זנות המאורגנת בדירת ה"חתן"- הסרסור, וכל הכנסה שמעבר לחודש הראשון הנה רווח נקי.
בישראל פועלים כיום כ-15 משרדי תיווך לנישואין עם בחורות בחו"ל, רובם המכריע ממזרח אירופה. משרדי התיווך פועלים באופן גלוי ומספקים, לפי דרישת ה"חתן", נתונים על הכלה כגון: גובה, צבע שיער, (בלונד נדרש במיוחד) ונתונים פיסיים נוספים. מבדיקה שערך הקצין עולה, שחלק ניכר מהמתווכים פועלים באופן גלוי בתקשורת הישראלית ובאינטרנט. באופן רשמי המתווכים לא עוסקים בזנות אך דרכם ניתן להשיג כלות בנות 21 לגברים בני 59 או 65, דבר המעורר סימני שאלה.
ההמלצה: להשהות כניסת נשים שנישאו לגברים מבוגרים מהן ב-20 שנה
הקצין ממליץ במסגרת עבודתו, להשהות או לא לאפשר באופן מהיר, כניסת נשים צעירות שנישאו לגברים מבוגרים מהן ב-20 שנה ויותר. לדבריו, תופעה זו מוכרת גם במגזר הערבי בישראל, שם לעיתים הפרשי הגיל גבוהים מ-20 שנה בשיעור משמעותי. השהיית כניסת כלות בנות 25-19 שנישאו לגברים בני 50-40 תאפשר למשרד הפנים לבדוק את איכות הקשר בין בני הזוג.
לטענת הקצין ומנחה העבודה, ד"ר יעקב בן-עמי, בדיקת משרד הפנים היא אכן התערבות בחיי הפרט, דבר שבדרך כלל אינו רצוי, להוציא כאמור מקרים בהם אישה בת 21 מתחתנת עם גבר בן 47 ויותר, דבר המעורר חשד. המלצה נוספת למשרד הפנים ולמשטרה היא לאגור מידע באמצעות הנציגות הישראלית במקום, תוך שיתוף פעולה עם המשטרה והשלטון המקומי.
באשר לנשים מאזור צ'רנוביל - ממליץ הקצין לחייב בבדיקה רפואית מקיפה, בגלל פרשת הכור האטומי שנבקע בצ'רנוביל, דבר שאינו חייב לחול על נשים מקייב, קרסון, סנט פטסבורג או גדנסק.
סבין חדד, ממנהל האוכלוסין במשרד הפנים, מסרה בתגובה לפניית אנשי דרבי: "תופעת הנישואין לצורכי זנות ידועה. אין לנו נתונים לגביה. אנו דורשים תהליך של 4.5 שנים מנשים שמתחתנות עם ישראלים בתהליך בקרה מדורג כדי לוודא את כנות הקשר. אנו מבצעים שימוע תקופתי לזוג כדי לוודא שהם אכן זוג לכל דבר ועניין. אין לנו יכולת מעקב שוטפת על חייהם אבל אנו עושים כמיטב יכולתנו למנוע תופעות של זנות". מהמשטרה נמסר בתגובה - "התופעה מוכרת לצערנו ואנו פועלים למניעתה".
לדברי הקצין, משרד הפנים והמשטרה אכן מנסים להיאבק בתופעת "נישואי הזנות" אם כי אין להם מספיק כוח אדם למעקב ולטיפול בנושא. הקצין טוען גם, כי מרגע שהנשים נכנסו ארצה באשרת "תושב ארעי" קשה מאוד להוציאן מהארץ שכן הן תמיד יכולות לגייס עו"ד ולעכב כל הליך גירוש.
תמוה, לטענת הקצין, שהשלטון בארץ אינו מבין שקיים, בחלק גדול מהמקרים, "אבסורד במתן אישור כניסה לאוקראינית בת 19-18 שמתחתנת עם ישראלי בן 50 או 57 למטרת זוגיות טהורה".
בדרבי מציינים, כי מבחינה משפטית, למרות שהמדובר למעשה בנישואין פיקטיביים, על-פי חוק השבות לאישה הנשואה ליהודי מותר להישאר בישראל. אלא שאחד הנושאים בהם מחויבת ישראל לפעול מכוח חתימתה על אמנות בינ"ל, היא הדרישה לנקוט בכל האמצעים הדרושים ובכלל זה בחקיקה, כדי לדכא כל צורה של סחר בנשים, ואולם למעשה ישראל אוכפת את חוקי ההגירה כדי להעניש ולגרש את הנשים הנסחרות, במקום לראות בהן קורבנות של צורת עבדות מודרנית.
מדרבי נמסר עוד, כי "התגברות הפשיעה בתחום הסחר בנשים והפיכתה של ישראל למדינת-יעד לסחר בנשים, מחייבת תשומת לב מיוחדת לאכיפה בתחום זה. לשם כך, קיבלה הכנסת תיקונים לחוק שוויון זכויות האישה שבסעיף 6 קובע, כי "לכל אישה הזכות להגנה מפני אלימות, הטרדה מינית, ניצול מיני וסחר בגופה", וכן הוסיף המחוקק את סעיף 203א לחוק העונשין התשל"ז - 1977, האוסר באופן ספציפי על סחר בבני אדם לשם עיסוק בזנות. לפיכך בהחלטה על חקיקה והעמדה לדין בתחום זה יש לתת את הדעת למקרים בהם מתקיים חשד לעבירה של סחר בבני אדם, בנוסף לעבירות הקשורות בזנות ממש".
