בג"צ קבע הבוקר (ב', 29.11.04), כי "סמכויות בתי הדין הרבניים בישראל בענייני נישואין וגירושין אינן משתרעות על יהודי העולם כולו באשר הם", אלא רק על אזרחי או תושבי ישראל. ההחלטה נתקבלה ברוב דעות, כאשר בית המשפט ביטל צו עיכוב יציאה מן הארץ שהוציא בית הדין הרבני הגדול לפני כ-7 חודשים לסרבן גט ממונאקו, שבא לארץ לביקור בחג הפסח ולא היה יכול לשוב הביתה.
מדובר בצו שהוצא לבקשת אישתו, המנסה כבר כמה שנים לקבל ממנו גט. השופטים ציינו, כי "בעיית העגונה היא אכן בעיה קשה, אולם אין בה בכדי להצדיק התעלמות ממושכלות יסוד של כללי הסמכות הבינלאומית". השופט אליקים רובינשטיין, שהיה בדעת מיעוט, סבר כי יש לאפשר לבית הדין הרבני לדון בהטלת ערבויות כספיות גבוהות על סרבן גט וזאת בתמורה לביטול צו עיכוב יציאה מן הארץ.
בית המשפט נענה לבקשת עו"ד גלעד קורינאלדי, שייצג את האישה, ועיכב את ביצוע החלטתו למשך 7 ימים, כדי לאפשר לו לשקול אם להגיש בקשה לקיים דיון נוסף בפסיקה, בהרכב מורחב יותר של שופטים.
גירושין אזרחיים במונאקו, אך מסרב לתת גט
בפני בית המשפט הובא סכסוך שנתגלע בין שני בני זוג יהודים הגרים בנסיכות מונאקו, אשר התגרשו בצרפת בגירושין אזרחיים לפני כ-7 שנים. הבעל-העותר הינו סרבן גט כרוני, אשר הודיע לאישתו לשעבר כי לעולם לא תקבל גט ותישאר עגונה לעולם, וכי תמות "מיתה פסיכולוגית". בחודש יולי 2003 הגישה האישה ממקום מגוריה במונקו, באמצעות שלוח, תביעה לבית הדין הרבני האיזורי בירושלים לחיוב העותר בגט, בצד תביעת מזונות אישה "שלא אגב גירושין".
בחודש אפריל השנה, הגיע הבעל לביקור בישראל עם בניהם המשותפים. דבר הביקור נודע לאישה, שמיהרה לפנות לבית הדין הרבני האזורי, שהוציא צו עיכוב יציאה מהארץ נגד הבעל, והוא אכן עוכב בשדה התעופה [ראו קישור].
ביה"ד הרבני הגדול: לכל יהודי יש זיקה לישראל
ערעור שהגיש הבעל על ההחלטה לבית הדין הרבני הגדול נדחה [ראו קישור]. בהחלטתם, דחו הדיינים את טענת הבעל, לפיה בית הדין משולל סמכות משום שאין לו זיקה לישראל ולכן מדובר ב"פורום בלתי נאות".
נציין, כי סעיף 1 לחוק שיפוט בתי דין רבניים קובע, כי "ענייני נישואין וגירושין של יהודים בישראל, אזרחי המדינה, או תושביה, יהיו בשיפוטם הייחודי של בתי הדין הרבניים". כלומר, צריך בין היתר ששני בני הזוג יהיו נוכחים בישראל, וכן שיהיו אזרחי המדינה או תושביה. אם תנאים אלה אינם מתקיימים, יוכל בית הדין לקנות סמכות רק בהסכמת הצדדים.
הדיינים קבעו, כי הבעל מגיע לישראל לעיתים מזומנות, מעיד על עצמו שהינו אדם דתי, מקפיד במצוות ומתפלל 3 פעמים ביום את תפילת העמידה, בה נאמר "ותחזינה עינינו בשובך לציון ברחמים". על-כך אמרו הדיינים: "זוהי זיקה עמוקה לישראל!". הם הוסיפו, כי בכתובה נהוג לכתוב "אעלה את ירושלים על ראש שמחתי", ומשכך "לכל יהודי יש זיקה לישראל. ליהודי המצהיר על עצמו כיהודי דתי, ודאי שכך".
ח"כ הרב לוי נענה להצעת הדיינים והכין הצעת חוק
כן דחו הדיינים את טענת הבעל, לפיה החוק מקנה רק סמכות ישראלית פנימית, במסגרת מירוץ הסמכויות שבין בית הדין הרבני ובית המשפט לענייני משפחה. בית הדין קבע, כי בג"צ כבר פסק במפורש, שהסמכות מוקנית גם במסגרת הבינלאומית. הדיינים קראו לכנסת לתקן את החוק ולהיחלץ לעזרת העגונות.
בעקבות הקריאה, הגיש לאחרונה חבר הכנסת הרב יצחק לוי (מפד"ל) הצעת חוק לתיקון חוק שיפוט בתי דין רבניים, שבאה להקנות לבתי הדין סמכות שיפוט במקרי עגינות גם כלפי יהודים שאינם אזרחי ישראל או תושביה, ובלבד שנישאו בכל מקום שהוא כדת משה וישראל. בדברי ההסבר נומקה ההצעה ברצון למנוע ממזרות ובהיות ישראל מדינת העם היהודי.
מדובר בבעל סרבן ועקשן. רבנים רבים וידועי-שם מצרפת ומישראל פנו אליו בבקשה שיתן גט, אך הלה סירב. האישה ובאי כוחה פנו לנשיא המדינה וזה ניאות להיכנס לסוגיה בניסיון לפשר בין הצדדים, אולם הבעל סירב אף לבוא לפגישה אצל הנשיא. בעת הדיונים בבג"צ, ניסה הבעל לברוח מישראל פעמיים, תוך הפרת צו עיכוב היציאה. גם שתי הצעות תיווך של שופטי בג"צ עצמם, נתקלו בכתף קרה מצידו.
פרוקצ'יה: יש לחשוב מחדש על פסיקות בג"צ הקודמות
השופטת אילה פרוקצ'יה, אליה הצטרף לדעת הרוב השופט יהונתן עדיאל, כתבה בהחלטתה כי "תנאי האזרחות הינו תנאי בעל אופי אובייקטיבי-פורמלי ששאלת התקיימותו אינה נתונה לשיקול דעת שיפוטי". לכן, קבעה, אין לבית הדין סמכות לדון בתביעה לגט שהגישה האישה.
לגבי תביעת המזונות שלה, קובע סעיף 4 לחוק, כי "הגישה אשה יהודיה לבית דין רבני תביעת מזונות שלא אגב גירושין, נגד אישה היהודי או נגד עזבונו, לא תישמע טענת הנתבע שאין לבית דין רבני שיפוט בעניין".
בתי הדין הרבניים הסיקו, כפי שבג"צ כבר פסק בעבר, שלצורך סעיף זה אין צורך בתנאי הסף של סעיף 1. דהיינו, די בהגשת תביעת מזונות, שלא אגב גירושין, של אישה יהודיה כנגד בעלה היהודי כדי לגבש סמכות לעניין זה, ואין צורך בזיקה אישית או טריטוריאלית לישראל.
פרוקצ'יה נמנעה מלשנות את ההלכה שקבע בג"צ בעבר בעניין זה. היא ציינה, כי "סוגיה מורכבת זו, על מכלול היבטיה, ראויה בעיניי לעיון נוסף ולהערכה שיפוטית מחודשת, לכשהדבר יתחייב לצורך העניין", וכי נראה כי תנאי סעיף 1 תקפים גם לסעיף 4.
תביעת המזונות אינה כנה
לדבריה, אין צורך להכריע בסוגיה משום ש"תביעת המזונות שהגישה האישה כנגד הבעל אינה נכנסת בגידרו של סעיף 4 לחוק, וזאת מן הטעם שאין היא באופן אמיתי תביעת מזונות 'שלא אגב גירושין', אלא היא תביעת מזונות אגב גירושין ותלויה בעניין הגירושין בקשר בל-יינתק". למרות ששתי התביעות הוגשו בנפרד, "על-פי טיבה ומהותה האמיתית" של תביעת המזונות, זו "תביעת מזונות הנכרכת לתביעת הגירושין שהגישה האישה".
"אין מקום להכרעה בסמכותו של בית הדין מכח תביעה שאינה אמיתית, ובמיוחד כך, כאשר משמעות הדבר היא, בין היתר, שימוש בסמכות בדרך של ריתוק בעל דין זר לישראל ואילוצו להשאר בארץ למשך תקופה ארוכה חרף ולמרות רצונו, תוך ניתוקו מסביבתו הטבעית, מילדיו, מעסקיו, ומביתו".
פרוקצ'יה הוסיפה, כי תביעת המזונות "נועדה לא רק לעקוף את העדר סמכותו של בית הדין לדון בתביעת הגירושין בין בני הזוג, אלא גם להפעיל על העותר אמצעי לחץ בלתי ראוי על דרך עיכובו בישראל, כדי שייענה, על דרך כפייה זו, למתן גט. בעיית סרבנות-גט היא קשה וכאובה ביותר אולם הדרך לפתרונה אינה באמצעות כפיית סמכות בית הדין בישראל על אדם חסר זיקה לארץ".
בסיכום דבריה, ציינה פרוקצ'יה כי "יש להניח כי בעיית העגינות בקהילות העולם קשה ומורכבת יותר מאחר שלא נתונים בידי בתי הדין הדתיים בפזורה אותם אמצעים לכפיית גט הנתונים לבית דין רבני בישראל... שאלות הסמכות האמורות קשות הן ומורכבות מהיבטים שונים... לא ניתן להתמודד עם תופעות סרבנות גט בין בני זוג יהודים שאין להם זיקה לישראל על דרך הטלת מרות בית הדין הרבני בישראל עליהם". היא הביעה תקווה שהצעת החוק של ח"כ הרב לוי תפתור את הסוגיה, לאחר שידונו בכובד ראש בכך ההיבטים הנדרשים.
רובינשטיין: יש פתח פרשני שיאפשר הקניית סמכות
השופט אליקים רובינשטיין, שהיה כאמור בדעת מיעוט, סקר בהרחבה את מקורה של העגינות בהלכה היהודית ואת הניסיונות השונים לפתור אותה. "המציאות החברתית יוצרת מקרים מתרבים והולכים של עגונות חיות. המקרה דנן הוא אחד מהם. עולם התורה מחפש, אך טרם מצא, דרכים מוסכמות לפתרון הבעיה".
רובינשטיין הסכים עם פרוקצ'יה, שאכן סעיף 1 לחוק אינו מקנה סמכות לבתי הדין. עם זאת, באשר לסעיף 4 הוא סבר, כי למרות שמהותית תביעת המזונות אינה העיקר ואינה כנה, הרי "שיש גם פתח משפטי רחב יותר ומהותי, התלוי בפרשנות שניתן לתביעת מזונות במקרה ספציפי זה, ללכת בעקבות הלכת כובאני" (אחת הפסיקות בה נקבע שתנאי סעיף 1 אינם מקרינים על סעיף 4).
הוא ציין, כי גם בסעיף 4 יש היגיון "כי נחוץ קשר כלשהו לישראל", אולם מדובר בדרישה גמישה ומספיק אפילו ביקור בישראל. רובינשטיין אף קיבל את הצעת בתי הדין הרבניים, לראות את תביעת המזונות שהוגשה כתביעה למזונות מוגדלים, מחמת היות האישה "מעוכבת מחמתו להינשא" כמובנו של מונח זה בהלכה, מה שמצדיק הקניית סמכות לבית הדין מכוח סעיף 4.
רובינשטיין הציע, כאמור, לדחות את העתירה אך להורות לבית הדין לקבוע ערבויות כספיות גבוהות כנגד ביטול עיכוב היציאה.
עו"ד קורינאלדי: יום שחור למסורבות הגט והעגונות
פרקליטה של האישה, עו"ד גלעד קורינאלדי, אמר בתגובה להחלטה, כי זו "מהווה יום שחור במאבקן הבלתי מתפשר של מסורבות הגט והעגונות בדרך לחירותן האישית והבסיסית".
לדבריו, "חבל כי דעת הרוב לא גילתה רגישות יהודית ואנושית מתחייבת נגד תופעת סרבני הגט, החוצה גבולות, ונגד גברים המשתמשים בגט ככלי שחמט לשיפור עמדות ולנקמה אישית במאבקי גירושין. החלטת בג"צ מהווה סטירת לחי למדיניות בתי הדין הרבניים להחמיר עם סרבני גט ולהתיר מסורבות גט".
הוא הוסיף, כי משמעות ההחלטה היא "שהבעל יוכל לכלוא את אשתו במשך שנים בכבלי הנישואין, תוך פגיעה בחירות היסוד של אשתו ובזכותה הבסיסית לנישואין, להורות ולמימוש זכות העלייה לארץ".
בג"צ 6751/04 פלוני נ' בית הדין הרבני הגדול ואח'
ממצרים העתיקה שבה העבדים העברים סיפרו על יציאת האבות מהגלות, עד ליציאת מצרים של תקופתנו היא מדינת ישראל
