בתגובה לידיעות בדבר החקירה שמנהלת הרשות להגבלים עיסקיים בבנקים והפשיטה היום על הנהלות לאומי ופועלים, אמר היום (ב', 29.11.04) יו"ר מרכז השלטון המקומי, עדי אלדר, בנאומו בכנס שדרות כי התנהגות הבנקים מול הרשויות המקומיות, וההפסקה המאורגנת במתן אשראי לרשויות, נועדה ללחוץ על הממשלה במאבק הבנקים על יישום מסקנות ועדת בכר.
"תיקון 31 שעבר בכנסת, היה רק התירוץ של הבנקים להפסקת מתן האשראי לרשויות המקומיות. האמת היא שהתיקון הזה נפל לבנקים כפרי בשל, בזמן בו הם מנהלים מאבק מר על דוח ועדת בכר, והם מחזיקים את הרשויות המקומיות כבנות ערובה במאבקן מול משרד האוצר", אמר אלדר.
בנאומו אמר אלדר כי מדובר בהפסקה מוחלטת של הענקת אשראי לכל הרשויות המקומיות בישראל, ולא רק לרשויות החלשות. לפי אלדר מדובר בסכום הגבוה מ-3 מיליארד ש"ח, שאי הכנסתו לתוך המערכת מסב נזק חמור לכל הרשויות המקומיות בישראל. אי הענקת האשראי לרשויות תפגע בכל הפרמטרים בשלטון המקומי, דבר שיביא לפגיעה קשה בשירות לתושבים ועלול להביא לקריסה מוחלטת של כל הרשויות המקומיות, כולל כאלה הנחשבות עד היום לרשויות חזקות.
אלדר אמר שהבנקים מודעים היטב לעובדה שהפסקת האשראי מעיקה במיוחד על הרשויות החלשות ביותר. לדבריו, הנחת העבודה של הממשלה, בעת גיבוש הסכמי הבראה עם רשויות אלה, היא שבתמורה לייעול ברשות המקומית, תזרים הממשלה תקציב מסוים, ותאשר לרשות המקומית ליטול אשראי בסכום מקביל.
כלומר, אומר, אלדר, בבסיס גיבושם של הסכמי ההבראה מונחת הנחת היסוד שהרשויות החלשות תקבלנה אשראי בסכום של 1.5 מיליארד ש"ח, סכום שיסייע להן לצאת מהמשבר, לשלם שכר ולהטיב את רמת השירות לתושבים. חוסר היכולת לקבל אשראי מהבנקים גורם לפיכך לתוצאה שהרשויות הללו אינן עומדות בתכניות ההבראה, ולכן אינן מקבלות גם את שארית התקציבים המגיעים להן מהממשלה, דבר הגורם לחזרה לתופעה המבישה של אי תשלום שכר לעובדים.
"אני אומר לכם כאן באחריות", אמר אלדר, "אם הבנקים יתמידו בהתנהגותם זו במשך שבועות ספורים נוספים, יקרוס כל המגדל הזה והממשלה תיאלץ לשלוח את היד עמוק לתוך תקציב המדינה. אף מדינה מתוקנת בעולם לא היתה עוברת לסדר היום על מצב בו כל המערכת הבנקאית מפסיקה להעניק אשראי ללווה מוסדי עם ביטחונות טובים בעוד היא נותנת אשראי במיליארדים לאילי הון עם ביטחונות מפוקפקים ואני קורא לממונה על ההגבלים העסקיים לסיים במהרה את בדיקתו אם הבנקים נהגו כקרטל בעניין זה".
להלן נתונים על הבנקים והרשויות המקומיות כפי שנמסרו על-ידי השלטון המקומי:
עומס המלוות של הרשויות המקומיות לבנקים בישראל עומד כיום על כ-15 מיליארד ש"ח. החלק הארי של החוב הוא לזמן ארוך, הלוואות ישנות שזמן סיום פירעונן קרוב וחלק מתוכן שנלקחו לאחרונה ועד לטווח של כ-15 שנה מהיום. חלק קטן מהחוב הוא אשראי לזמן קצר (בעיקר חח"ד - מסגרות אשראי).
פירעון המלוות השנתי עומד ל כ-2.7 מיליארד ש"ח ומהווה קרוב ל-8% מהתקציב הרגיל בממוצע וכ-6.5% מהתקציב הכולל (רגיל + תקציב פיתוח).
הריבית (מעבר להצמדה למדד) המשולמת לבנקים על המלוות לטווח ארוך נעה בין כ-3% על מלוות שמקור הכספים הוא הממשלה והבנקים הם רק הגוף המבצע וכלה במלוות בריבית של כ-8% שנלקחו בעת שהריבית במשק היתה גבוהה.
המרווח המשוער נטו של הבנקים בין הריבית אותה הם גובים על מלוות לטווח ארוך לבין עלויות גיוס הכסף נעה בממוצע בין 3% ל-4%. מרווח זה כולל עמלת סיכון שעלתה לאחרונה לגבי רשויות מקומיות וכך למעשה הבנקים מכסים בעמלת הסיכון את האפשרות למחיקת חובות עתידית. על מסגרות האשראי לטווח קצר המרווח הבנקאי הוא כפול ומשולש מאחר שבין עלות גיוס הכסף מהציבור לבין הריבית המושתת (לרבות עמלת הקצאה, עמלת סיכון וכו') יכול להיווצר פער של עד כ-10%.
הרשויות המקומיות צפויות לתרום לרווח ברוטו של הבנקים כ-600 מליון ש"ח בשנת 2004 רק בשל מרווחי הריביות, ועוד עשרות מיליוני ש"ח בגין עמלות שונות. הוצאות הבנקים לניהול מערך המלוות של הרשויות המקומיות הן נמוכות יחסית, העברת חובות לחובות מסופקים היא בשיעור נמוך גם כן, אין מחיקת חובות כלל והעמלות שנגבות משאירות גם הן רווח נאה בידי הבנקים.
בניכוי כל ההוצאות ותשלומי המס, ניתן להעריך שהרשויות המקומיות "תרמו" כ-250 עד 300 מיליון ש"ח לרווח הנקי של כלל הבנקים בשנת 2003, כלומר כ-10% מהרווח הנקי שלהם בשנת 2003.
