העובדה שבמדינה דמוקרטית שוחרת-חירות יש לכאורה מקומות מעצר ומקומות משפט אי-שם, שאף אחד לא יודע היכן, היא מצב המעורר בעיה. כך אמר (יום ד', 15.12.04) נשיא בית המשפט העליון, השופט אהרן ברק, בדיון בשתי עתירות שהוגשו נגד מתקן הכליאה הסודי 1391.
עתירה אחת הוגשה על-ידי ח"כ זהבה גלאון, הדורשת להתיר לה לבקר במקום. את העתירה השנייה הגיש המוקד להגנת הפרט, המעלה את השאלה העקרונית, האם רשאית המדינה להחזיק עצירים ביטחוניים במתקן כליאה סודי.
מתקן מעצר על אי שדים
ככל הידוע, מתקן הכליאה 1391 שוכן בלב בסיס צבאי במרכז הארץ, והוא שייך ליחידה 'ירוקה' (צבאית) של השב"כ - יחידה 504. המתקן קיים מזה עשרים שנה והוא מתנהל ללא פיקוח חיצוני וללא ביקורת ציבורית ובינלאומית. המדינה אוסרת לפרסם כל פרט לגביו, ואף מסרבת לומר מי כלוא בו. עם זאת, הסבירה המדינה בתשובה לעתירות, כי מדובר בכלא צבאי רגיל, הממוקם בתוך בסיס צבאי סודי, מה שמאפיל עליו ומונע ביקורי עורכי דין וקרובי משפחה.
במהלך הדיון, אמר השופט יעקב טירקל כי לעצם המיקום הגיאוגרפי של המקום יש חשיבות גדולה מאוד מבחינת העציר, ואין הכוונה למסור, כמובן, נ.צ. מדוייק. לדבריו, הדבר דומה למתקן המצוי אי-שם על אי שדים. הנשיא ברק הוסיף, שעל כל אזרח במדינה מעיקה התחושה שיש אנשים במעצר, שאף אחד לא יודע היכן הם והם "נעלמים". ברק שאל: "האם אין לאדם זכות יסוד לדעת היכן הוא?".
המשנה לפרקליט המדינה לתפקידים מיוחדים, עו"ד שי ניצן, חזר וטען בשם המדינה כי הסכנה לפגיעה בביטחון המדינה מצדיקה את הסודיות סביב מיקום המתקן, והסכים רק לחשוף כי הוא קרוב לתחנת המשטרה בחדרה ולבית המעצר קישון.
רק בחומת מגן נעשה במתקן שימוש מאסיבי
הוא ציין, כי בשבע השנים האחרונות הוחזקו במתקן 29 נחקרים בלבד, כשרק 4 עצירים הוחזקו שם יותר מ-30 יום, למעט התקופה שבין אפריל 2002 ומרס 2003, בה נחקרו כ-138 איש, בה נעשה שימוש באופן חריג במתקן לצורך חקירת פלשתינים על-ידי השב"כ בשל העומס והמצוקה שנוצרו בעקבות מבצע 'חומת מגן'.
באשר לביקורת והפיקוח, אמר עו"ד ניצן כי במתקן נערכות ביקורות שוטפות של נציגים רשמיים – נציג הפצ"ר, שני שרי משפטים, וכן ביקרו שם בכירי הפרקליטות לשעבר - היועץ רובינשטיין, פרקליטת המדינה עדנה ארבל ומי שהיה מנהלת המחלקה לתפקידים מיוחדים בפרקליטות המדינה, עו"ד טליה ששון. באשר לבקשתה של ח"כ גלאון לבקר במקום, אמר ניצן כי היועץ המשפטי לממשלה קבע בעבר כי לחבר כנסת אין זכות לכך, וכי הדבר נתון לשיקול דעתה של הרשות המבצעת, ובמקרה זה שר הביטחון.
הרכב השופטים ברק, טירקל ועדיאל הציע למדינה במעמד צד אחד כמה הצעות שיש בהן לכאורה לפתור את הבעיות שהועלו בדיון. הנשיא ברק סיכם את הדיון כשהקצה למדינה 60 יום כדי לשקול את הצעות השופטים, ואמר כי לפי תשובתם יוחלט על המשך הטיפול בעתירה. חברת הכנסת גלאון אמרה בתום הדיון, כי "עושה רושם שמה שהיה עד כה, הוא לא מה שיהיה מעתה".
המדינה: הסודיות נגזרת מהבסיס בו שוכן המתקן
"מתקן 1391 מצוי בתוך בסיס צבאי סודי. הבסיס משמש את גורמי הביטחון לצרכים חסויים שונים ובשל כך מיקומו חסוי", נאמר בתגובה הראשונה לעתירות שהגיש עו"ד ניצן. להודעה צורפה הכרזה של שר הביטחון מכוח חוק השיפוט הצבאי, המסמיך אותו להכריז על מתקן צבאי כעל בית סוהר צבאי.
עוד נאמר בתשובת המדינה, כי השימוש במתקן הוא מצומצם ביותר ומיועד למקרים חריגים ומזה מספר שנים הוא משמש רק למטרות חקירה [ראו הרחבה בהמשך]. גם במקרים אלו, כך נטען, אין יסוד לטענות בדבר פגיעה בלתי חוקית בזכויות היסוד של הכלואים או בתנאי הכליאה להם הם זכאים בדין.
רשם בית המשפט העליון, יגאל מרזל, נענה בחודש שעבר באופן חלקי לבקשת המוקד להגנת הפרט, והורה למדינה להשלים פרטים בתגובתה ביחס לשאלה כמה עצורים הוחזקו במתקן מיום הקמתו ומה היה משך ההחזקה של כל כלוא וכלוא במתקן. היום, כאמור, השיבה המדינה גם על נקודות אלה.
המדינה הודיעה, כי תלונות שעניינן חקירת השב"כ יועברו למחלקה לבירור תלונות נחקרים בשב"כ (מבת"ן), הפועלת בכפיפות למנהל המחלקה לתפקידים מיוחדים בפרקליטות המדינה, ואילו יתר התלונות יועברו לפרקליט הצבאי הראשי, שיחליט מי יטפל בהן וכיצד.
קיום המתקן נחשף בעקבות העתירה
קיומו של המתקן נחשף רק לפני יותר משנה וחצי, עת הוגשה העתירה המקורית של המוקד להגנת הפרט, שהוגשה באמצעות עורכי הדין לאה צמל ויוסף וולפסון. בעתירה נטען, כי העצירים במתקן מוחזקים בלי ידיעת בני משפחותיהם ועורכי דינם, ולעיתים "מעלימה" אותם המדינה בדרך זו במשך שבועות רבים.
בדיון שהתקיים לפני יותר משנה, שאל השופט מצא את נציג המדינה, עו"ד שי ניצן, כיצד מחזיקה מדינה מתוקנת עצירים במתקן כליאה סודי. עו"ד ניצן השיב, כי קיימים נימוקים טובים לקיומו של מתקן הכליאה הסודי, אלא שהמדינה מבקשת לפרט נימוקים אלה בדלתיים סגורות. הוא הוסיף, כי שני שרי משפטים ביקרו במתקן בשנים האחרונות ולא ראו בו בעייתיות.
בחודש דצמבר שעבר הוציא בג"צ צו על-תנאי, המורה למדינה לנמק מדוע לא יוסר מעטה הסודיות מעל מתקן הכליאה. בתשובה המדינה נאמר, כי קיימים נימוקים ממשיים ולגיטימיים שבגינם שומרת המדינה בסוד את מיקומו הפיזי של המתקן ומכל מקום החוק אינו מחייב את חשיפת מיקומו הפיזי של כל מתקן מעצר. מכל מקום, כך נטען, בשנים האחרונות הוחזקו במתקן עצורים בודדים בלבד, וכי תנאי מעצרם זהים לאלה של עצורים בבתי סוהר צבאיים אחרים והחוקרים והסוהרים כפופים לנהלים כתובים מחייבים.
המדינה: דיראני ועובייד ביקשו לחזור למתקן
עוד נאמר בתשובת המדינה, כי בכל עת בה מוחזקים במתקן עצורים נערכות ביקורות על מצבו של המתקן ותנאי החזקת העצורים בו ואף קוימו בו דיוני שופטים לעניין הארכות מעצר. היא ציינה, כי שניים מהעצורים שהיו במתקן – מוסטפא דיראני והשייח' עבד אל-כרים עובייד – הגישו בשעתו עתירה להחזרתם למתקן זה ומכאן שאין יסוד לטענות בדבר הפרת זכויות האדם.
אשר לביקורת והביקורים במתקן, טענה הפרקליטות כי ביקרו במתקן גורמים שאינם נמנים עם גורמי הביטחון ואין מניעה אף לביקורת פרלמנטרית על המתקן, ובלבד שביקורת זו תאזן כראוי בין השיקולים השונים. איזון כזה, לדעת המדינה, נמצא בביקורת של חברי ועדת המשנה לשירותים חשאיים של ועדת החוץ והבטחון בכנסת.
ח"כ גלאון: המתקן אינו ראוי במדינה דמוקרטית
חברת הכנסת זהבה גלאון טוענת בעתירה שהגישה בחודש ספטמבר 2003, באמצעות עו"ד אורי קידר, כי אין זה ראוי שבמדינה דמוקרטית יהיה מתקן כליאה עלום ובו אסירים ועצירים עלומים, שמתקיימים בו עינויים קשים ותנאי הכליאה בו אינם אנושיים בעליל ולכן, לטענתה, דינו להסגר לאלתר.
כל עוד המתקן קיים, טענה גלאון, יש לאפשר לה למלא את חובתה לקיים ביקורת פרלמנטרית מקיפה ויסודית על המתרחש במתקן, ומשום שביקורת חיצונית של גורם עצמאי ובלתי תלוי בכלא היא הערובה היחידה למניעת הפרות של זכויות אדם הכלואים והעצורים. לדבריה, שר הביטחון השיב בשלילה לבקשתה לבקר במקום.
גלאון זעמה וטענה, כי "לא יתכן ששר הביטחון לא נתן שום פירוט סביר וענייני לנימוקיו למניעת הביקור. סירובו מהווה ניסיון להכשיל אותי מלקיים את חובתי הציבורית במסגרת תפקידי, לפקח על השקיפות של רשויות השלטון ולבקר במתקן, ששרים ונציגי הצלב האדום כבר ביקרו בו".
גלאון אינה מקבלת את תשובת המדינה, לפיה המתקן עצמו אינו סודי, אלא רק הבסיס בו הוא מצוי, וכן את הטענה שאין החוק מקנה זכות לחברי כנסת לבקר במתקני כליאה, בכלל, ובמתקנים שקיימת בהם הגבלה המבוססת על נימוקי ביטחון המדינה, בפרט.
"אתה על הירח"
בעתירה המתוקנת שהגיש המוקד להגנת הפרט, נטען כי האסירים הכלואים במתקן מוחזקים כמעט ללא תקשורת עם העולם החיצוני. מנהלת המוקד, דליה קרסטיין, טוענת כי "כשהם שואלים את החוקר 'איפה אני?', הם מקבלים תשובות בנוסח 'אתה על הירח או במעבורת חלל'". היא אמרה בעבר לסוכנות הידיעות רויטרס, כי זהו הכלא הישראלי היחידי הסגור לביקורי הצלב האדום. לדבריה, בכירי החיזבאללה מוסטפא דיראני והשייח' עבד אל-כרים עובייד היו כלואים במתקן במשך תקופה מסויימת.
לעתירת המוקד צורפו עדויות של עצירים שטוענים כי נכלאו במתקן בעבר. לטענתם, החזיקו אותם בתאים נטולי חלונות ובעלי קירות שחורים. עוד סיפרו, כי השירותים שהועמדו לרשותם היו דלי, אותו רוקנו הסוהרים רק לעיתים רחוקות מאוד. כן טענו, כי מלבד החוקרים, לא הזדמן להם לראות איש במהלך תקופת המעצר, מלבד אנשי צוות רפואי ושופטים צבאיים, שהבליחו לעיתים נדירות.
העצירים קבלו על-כך שזכו לייצוג משפטי לעיתים נדירות, וגם כאשר כבר קיבלו ייצוג - עורכי הדין לא מסרו להם היכן הם מוחזקים. בתצהירים של כמה מהעצירים שצורפו לעתירה נאמר, כי הסוהרים מנעו מהם שינה וקשרו אותם בתנוחות לא נוחות. גם הטענות על התעללות פיזית לא נפקדו מהם. "הצבע השחור של התא עירפל את החושים שלי", הצהיר אחד העצירים לכאורה. "לא יכולתי לראות את פני החיילים ששמרו עליי כי הייתי מפוחד מאוד".
בג"צ 9733/03 המוקד להגנת הפרט נ' מדינת ישראל ואח';
בג"צ 8102/03 ח"כ זהבה גלאון ואח' נ' שר הביטחון
