היום לפני 75 שנה, ב-3 בפברואר 1930 החלה העלייה החמישית. למעלה מ-300,000 איש עלו ארצה.
בעלייה החמישית הגיעו העולים מאירופה ומאסיה. העלייה שהחלה כעלייה חלוצית במימדים צנועים, קיבלה אופי של עלייה המונית בשנים 1932 - 1935 בעקבות התגברות האנטישמיות ועליית היטלר לשלטון בגרמניה.
רוב העולים התיישבו בערים וחלקם הקימו את "יישובי המעמד הבינוני" כמו נהריה. חלק גדול מהם היה בעלי מקצועות חופשיים – רופאים, עורכי דין, מהנדסים, מוסיקאים ועיתונאים.
עלייה זו תרמה לפריחה כלכלית ולשגשוג התרבות בארץ. בתקופה זו הוקמה התזמורת הפילהרמונית, הורחבה האוניברסיטה בירושלים, ועלתה רמת הרפואה. עלייה זו הכפילה את מספר היהודים בארץ ומספרם התקרב ערב מלחמת העולם השנייה לחצי מיליון נפש.
העולים מגרמניה היוו כ-21% מכלל העולים ותרומתם ליישוב היתה רבה - הם שינו את הדפוסים המקובלים בתחומים רבים, ויצרו טיפוס חדש של מעמד בורגני-עירוני בארץ ישראל.
אנשי העלייה החמישית, שהיו ידועים בתל אביב בכינוי "העלייה הגרמנית", הביאו עימם לא רק הון רב. כמה אדריכלים צעירים שהגיעו לתל אביב בעלייה זו, הביאו עימם את השפעות הזרמים החדשים של אירופה. בתל אביב צמח סגנון אדריכלות פרי תורת בית הספר "באוהאוס" הגרמני. אדריכלים ישראלים כמו אריה שרון ויעקב רכטר, שלמדו במוסד זה, הקימו לאחר מכן עשרות מבנים בסגנון הבינלאומי, בין היתר את המרפסות של תל אביב ואת מעונות העובדים.
