בית המשפט המחוזי בחיפה, בראשות השופט פיזם, הרשיע בשבוע שעבר (8.2.05) סרסור בגין הבאת אשה ממולדובה ומכירתה לשם עיסוק בזנות. הנאשם לא חלק על כך שהאשה הובאה ממולדובה לארץ ונמכרה כדי שתעסוק בזנות. טענתו היחידה היתה שלא הוא האדם שמכרה.
לאחר שנשמעו הראיות, קבע בית המשפט כי הוכח מעבר לספק סביר כי הנאשם הוא זה אשר ביצע את העבירות המפורטות בכתב האישום.
בעת הטיעונים לעונש, ב"כ המדינה עתר לגזור על הנאשם עונש של מאסר ממושך ומשמעותי. נתברר עוד כי במהלך שמיעת התיק עמד הסרסור לדין בשני תיקים נוספים של עבירות דומות, כאשר באחד נגזר עליו עונש מאסר של 5 שנים ובשני עונש מאסר של 4 שנים, וכן קנס אשר לא שולם ובגינו עליו לרצות עונש של מאסר.
המדינה ציינה את חומרת העבירות בהן הורשע האדם ואת החומרה של תופעת הסחר בנשים לשם העסקתן בזנות, ובקשה בהתאם כי בית המשפט יגזור על הנאשם עונש של מאסר ממושך מצטבר למאסרים אותם הוא מרצה.
הסנגור ציין, כי הנאשם בן 58 וסובל מסכרת וממחלות נוספות. בנסיבות אלו, ביקש כי בית המשפט לא ימצה עם הנאשם את הדין. הסנגור טען עוד כי האשה חזרה ארצה לעסוק שוב בזנות, ומכאן ניסה לטעון כי למעשה אין לראות בעבירה כמעשה חמור, מאחר ובפועל מדובר בהעסקת האשה בזנות כאשר היא זו שבחרה עיסוק זה.
בית המשפט ציין כי המחוקק בשנים האחרונות העלה את רף הענישה בעבירות של סחר בבני אדם לשם זנות, ובכך הביע את כוונתו להלחם בתופעה זו, אשר כונתה כבר בשם "העבדות הלבנה". בית המשפט הוסיף כי כוונת החקיקה מנחה את בית המשפט בבואו לשקול את עונשו של הנאשם. בית המשפט הדגיש כי חובה על בית המשפט לגזור עונש שיביא לידי ביטוי את מצוות המחוקק, כך שהוראת החוק לא תהיה בגדר של סיסמה ריקה מתוכן.
השופטים ציינו כי הם מוכנים להניח כי האשה אכן בחרה לעסוק בזנות ואף חזרה שוב לארץ לעשות כן. ברם, אמרו, אין בכך כדי להפחית בחומרת העבירה. בגזר הדין צוין כי לא בכדי קבע המחוקק כמעשי עבירה כל אותם מעשים המביאים אדם לעסוק בזנות ו/או מעשים שיש בהם כדי לגבות כספים ולהנות מרווחי העוסק בזנות.
עוד נכתב בגזר הדין שהעיסוק בזנות, גם אם נעשה הוא לכאורה מתוך בחירה, משקף תופעה בה נשים "בוחרות" בעיסוק זה כתוצאה ממצוקה כלכלית ואחרת. אין מדובר בבחירה חופשית של מקצוע כשם שנבחרים סוגים אחרים של עיסוק. מדובר בבחירה שהיא פועל יוצא של מצוקה והעדר אפשרות אחרת להתפרנס. למעשה, ניתן לראות את הבחירה כבחירה מאונס. בהתאם, פסק בית המשפט כי גם אם חזרה האשה לעסוק בזנות, אין בכך כדי להפחית מחומרת התנהגותו של הנאשם.
בסיכומו של דבר גזר בית המשפט על הנאשם 14 שנות מאסר, מהן 12 שנות מאסר לריצוי בפועל ושנתיים מאסר על תנאי. התנאי הוא שהנאשם לא יעבור בתוך 24 חודשים ממועד שחרורו ממאסר כל עבירה של זנות ותועבה שהיא פשע ויורשע בגינה.
[תפ 00212/01]
