"על רקע ההסכם שנחתם בין הממשלה וההסתדרות על רפורמה בנמלים וקריאת ההסתדרות והתעשיינים לגיבוש הסכמה רחבה במשק, יש לנצל את המומנטום ולחתור לכינון אמנה חברתית-כלכלית מקיפה ומשולשת, ממשלה-הסתדרות-מעסיקים, לחמש שנים". כך אומר ד"ר עוזר כרמי, מומחה ליחסי עבודה, חבר הנהלת האגודה הישראלית לחקר יחסי עבודה ולשעבר יו"ר האגודה.
לדברי כרמי, מטרת העל המרכזית של האמנה צריכה להיות השגת צמיחה מואצת בסביבה של שקט תעשייתי. לדעתו, בין ההסכמות אליהן יש לחתור: קביעת יעדים מוסכמים בתחום הצמיחה, הפריון והתעסוקה, ריסון השכר בסקטור הציבורי והגבלת שביתות בשירותים חיוניים, תוך יצירת הסכמה רחבה על המשך צעדי הייעול במשק הציבורי.
לדבריו, אל מול ההסכמות של העובדים לריסון שכר והגבלת שביתות, על הממשלה להבטיח תנאים חברתיים הוגנים, שיעניקו להם הישגים מוחשיים וביטחון תעסוקתי. בהקשר זה יש לשאוף להשגת יעדים כמו התחייבות להימנע מכל פגיעה בזכויות הקיימות של העובדים, ביטול הקיצוץ בקצבאות הזקנה והפגיעה באוכלוסיית הקשישים, חתירה להסכם קיבוצי, או חקיקת חוק, בנושא פנסיית חובה, קביעת יעד אבטלה בדומה לקביעת יעד הגירעון, קביעת מדיניות לאומית בתחומי ההכשרה המקצועית, ההשמה והתעסוקה וטיפול אינטנסיבי בקבוצות חלשות במיוחד בחברה.
ד"ר כרמי, מרצה בקריה האקדמית קרית אונו, הדגיש כי ההסכם אליו הגיעו הממשלה וההסתדרות על הרפורמה בנמלי ישראל הוכיח שוב, למי ששכח או העדיף לשכוח, כי נוכח מאפייני מערכת יחסי עבודה בישראל אין חלופה אמיתית למו"מ, הידברות והסכמיות.
ד"ר כרמי הוסיף ואמר: "המסקנה היא ברורה - עדיף לבצע שינויים מבניים במשק, לרבות הפרטה, בהסכמה, תוך הידברות מסודרת ושיטתית עם הצדדים הנוגעים בדבר. ייתכן שדרך זו נראית ארוכה יותר, אולם בסופו של דבר היא הדרך המבטיחה הצלחה ומונעת סכסוכי עבודה מיותרים. תהליכי ההפרטה והרפורמות המבניות המוצעות על-ידי האוצר הם חשובים ואולי אף הכרחיים במשק ההופך גלובלי יותר ויותר, אולם הדרך להשגתם איננה יכולה להיות פרי של חקיקה חד-צדדית ושרירותית".
כשיחזרו חטופים, נראה אנשים שבורים גופנית ונפשית; סינוואר ימשיך להחזיק חלק מהחטופים ...
