השופטת יפה הכט מבית המשפט המחוזי בירושלים הכירה בשבוע שעבר (21.2.05) בהוצאות שהוציא בנק יהב על לימודים אקדמיים, כחלק מההוצאה הכללית של הכנות הבנק לצורך שינוי התדמית שלו.
בנק יהב, באמצעות עו"ד אליעזר צוקרמן ועמנואל גבאי, טען נגד החלטת פקיד שומה ירושלים כי הבנק מימן ל-44 מעובדיו שכר לימוד ללימודי תואר אקדמי, ולא זקף תשלומים אלו כהכנסת עבודה, ועל כן לא נוכה מהן מס, על אף שהם מהווים טובת הנאה.
בבסיס המחלוקת עמדה השאלה, האם ניתן להכיר בלימודים אקדמאיים, אשר עניינם בתחום עיסוקו של העובד, כהוצאה מוכרת למעביד, ולא כטובת הנאה אשר אמורה להיות מגולמת בהכנסתו של העובד. כל זאת, כאשר לא אולץ העובד לצאת ללימודים.
הבנק טען כי בשנת 1997, בעקבות הסכם למתן שירותים בנקאיים שנחתם עם החשב הכללי, חל מפנה דרסטי בפעילותו של הבנק ובסוג השירותים אותו נהג לספק ללקוחותיו. לשם ביצוע מעבר זה, נדרש הבנק לעדכן ולטפח את הרמה המקצועית של עובדיו הוותיקים, אשר לא ניתן היה לפטרם או להרע את מצבם. לפיכך, עודדה הנהלת הבנק את עובדיה לצאת ללימודים אקדמאיים בתחומי הבנקאות המודרנית, כגון מינהל עסקים, כלכלה, חשבונאות, מחשבים וכיו"ב. יוזמה זו, והאישורים למימונה, עברו את כל שדירת הנהלת הבנק.
הבנק הדגיש, כי במרבית המקרים שיעור השתתפותו היה כ-75% משכר הלימוד, זאת כיוון שהבנק היה מודע לכך שמעבר לטובתו האישית בקידום עובדיו, ישנו עדיין אלמנט של טובת הנאה אישית לעובד עצמו. בנוסף לכך, הדגיש הבנק, כי במקרים החריגים של העובדים שלא למדו מקצוע "בנקאי", אלא אנתרופולוגיה, גיאוגרפיה וכיו"ב, מימון הלימודים נחשב כטובת הנאה לעובד, ונוכה מהם מס בהתאם.
הבנק הדגיש עוד, כי בתמורה למימון הלימודים התחייבו עובדי הבנק לתת שנת עבודה לכל 4,000 ש"ח שמומנו על-ידי הבנק או שלושה חודשים עבור כל 1,000 ש"ח בהתאמה, דבר המעיד אף הוא על כך שהיציאה ללימודים ומימונם הייתה חלק מתוכנית אב לשיפור וטיפוח העובדים וייעולם.
פקיד השומה נימק את קביעתו בכך שהבנק מעולם לא דרש את קיומו של תואר אקדמי כתנאי להעסקה, למעט בתפקידים בודדים ובכירים, אשר מוזכרים בספר התיפקוד של הבנק, ואשר יש להם קשר ישיר בין התחום האקדמי אותו למד העובד לתפקידו. יתרה מזאת, הבנק לא אילץ את עובדיו להירשם ללימודים, אלא כולם נרשמו ביוזמתם ומתוך בחירה אישית. על כן, לטענתו, רכישת השכלה מהווה השגת נכס הון פרטי חדש, והלימודים מהווים טובת הנאה ויש למסותם כפועל יוצא מכך.
לאחר שמיעת ראיות בתיק התרשמה השופטת יפה הכט, כי אכן השכיל בנק יהב להפעיל שיקול דעת נאות במתן התמיכה הכספית והמענק, באופן אשר ישרת את מטרת הבנק. בכך הוכיח הבנק, כי מהלך הוצאת העובדים ללימודים היה צעד מגמתי ומסודר, אשר נועד לשיפור ולטיפוח הבנק על עובדיו בשלב מעבר ושדרוג של הבנק, אך לא כעניין שבשיגרה.
בית המשפט סיכם, כי ההוצאה המבוקשת אינה משתמעת מלשון החוק ואינה דבר שבשיגרה, אך השתכנע כי הבנק פעל באופן תקין ובתום לב כחלק ממהלך שידרוג הבנק. לכן הערעור התקבל ונפסק כי במקרה דנן, ומבלי שהדבר יהווה תקדים, פקיד השומה יראה את הוצאות הלימודים בשנה זו כחלק מההוצאה הכללית של הכנות הבנק לצורך המעבר, שינוי התדמית והפונקציונאליות שלו, ובאופן חריג, יאשר את הוצאות המערער כפי שדווחו.
[עמה 007039/03]
