בית המשפט המחוזי בתל אביב, בהרכב השופטים שלי טימן (אב"ד), שרה ברוש ותחיה שפירא, גזר עונש מאסר של שישה חודשים של עבודות שירות על צעיר בן 22, חייל קרבי, שאנס את בת דודתו על-ידי כך שהחדיר אצבע לאבר מינה, וכן ביצע בה מעשים מגונים בתקופה של שלוש וחצי שנים - מגיל 10 ועד 13 (כיום בת 15). במקביל גזרו על הצעיר שנת מאסר על-תנאי, ליווי של קצין מבחן למשך שנה וחצי ותשלום קנס לנפגעת בסכום של 20 אלף ש"ח.

השופטים נימקו את ההקלה בעונשו לאחר שקיבלו חוות דעת, לפיה הנאשם ביצע את המעשים בגלל אישיותו הילדותית ולא עקב סטייה מינית, ובשל החשש שיתאבד אם יישלח לכלא. השופטים קיבלו חוות דעת גם ממפקדיו, שהעידו כי הצעיר משרת ללא דופי וכי הוא ניחן במוטיבציה גבוהה לבצע את תפקידו.

הצעיר הורשע על-פי הודאתו, וזאת בהתאם להסדר טיעון שנערך עימו. במסגרת עיסקת הטיעון סוכם, כי הצעיר יודה באישומים, אך העונש יישאר פתוח להכרעת השופטים.

גזר הדין מעורר זעזוע, הן בקרב גורמים בציבור והן בפרקליטות. עו"ד לאורה גלאובך, מפרקליטות מחוז מרכז, היא שניהלה את התביעה נגד הצעיר. בפרקליטות בוחנים עתה את גזר הדין ושוקלים הגשת ערעור. הפרקליטות דרשה עונש מאסר של שלוש שנים בפועל - בשל חומרת העבירות - אך כאמור, בית המשפט גזר על הצעיר רק שישה חודשי עבודות שירות.

הצעיר, כיום כאמור חייל קרבי, הורשע בגין המעשים הבאים:

- במועד אחר בלתי-ידוע, בשנת 2001, עת נסעו הנאשם והקטינה ברכב משפחתו של הנאשם, הכניס הנאשם את ידו לתחתוניה, החדיר אצבעו לאיבר-מינה ושפשף אותה באיבר-מינה;

- במועד בלתי-ידוע, כשנה לאחר מכן, בשנת 2002, בהיות הקטינה בבית הנאשם, נכנס הנאשם לשירותים אחריה, הסיט את חלקו התחתון של בגד-הים שלבשה, ליקק את איבר-מינה ובמקביל נגע באיבר-מינו, כל זאת, כשהקטינה מנסה להדוף אותו מעליה. לאחר מכן, החדיר הנאשם את לשונו לתוך איבר-מינה של הקטינה, ובהמשך חיבק אותה, ליטף את רגליה, והניח ראשו על בטנה;

- מקרה נוסף אירע בסוף שנת 2003, במהלך נסיעה משותפת ברכבה של משפחת הקטינה. הנאשם הודה, כי הכניס את ידו לתוך חצאיתה ותחתוניה, ליטף את ישבנה, וניסה להחדיר אצבעו לפי הטבעת שלה. בהמשך הנסיעה, לאחר שהתעוררה הקטינה משנתה, הרגישה כי הנאשם מחדיר אצבעו לאיבר-מינה והוציאה את ידו;

- המקרה האחרון אירע בסוף שנת 2003, או בתחילת שנת 2004, במהלך אירוע משפחתי. בשעה שהקטינה החזיקה תינוק על-ידיה, התקרב אליה הנאשם וצבט בפטמותיה במשך מספר שניות.

איבחון פסיכודיאגנוסטי

בהוראת השופטים נערך לצעיר איבחון פסיכודיאגנוסטי, שנועד, בין היתר, לבחון את מסוכנותו המינית לציבור. באיבחון נקבע, כי הצעיר חש תיסכול וסובל מחסכים עמוקים, ובין היתר הוא נגרר לביצוע המעשים בשל האיסור הנוקשה הנהוג בקרב האוכלוסיה אליה הוא משתייך ובמשפחתו על סיפוק צרכיו המיניים.

באיבחון נקבע עוד, כי מלכתחילה היה קשר קרוב מאוד בין הצעיר לילדה, והוא ביצע בה את המעשים על-רקע הקירבה ביניהם ולא בגלל סטייה מינית.

השופטים כותבים, כי "האיבחון הפסיכודיאגנוסטי מאוגוסט 2004, הינו מקיף ונותן תמונה מעמיקה של הרקע המשפחתי, נסיבותיו האישיות של הנאשם, ואיבחון אישיותי-ריגשי, המשליך אור על התנהגותו נשוא כתב-האישום. אין מקום, כמובן, להרחיב ולפרט את האמור בחוות-הדעת אלא להזכיר את הממצאים המרכזיים שבה".

"מן האיבחון עולה תמונה של אישיות פסדית, המשקיעה כוחות רבים כדי להצטייר באור חיובי. אולם מתחת לפסדה זו מצויים קשיים שמקורם ביחסים בעייתיים עם דמויות הוריות וחסכים ראשוניים עמוקים, המקשים על ההתמודדות ברגשות ובדחפים, ופוגעים בתיפקודו. בין היתר, סובל הנאשם מדימוי עצמי נמוך וחוויה פנימית רעועה, חש בודד, תלוש, וחסר משענת. הוא כמהה לקשר משמעותי ומכיל, כמיהה שנותרה ללא מענה, וגורמת לו לסבל נפשי ומצוקה. לדעת כותב חוות-הדעת, בשל מורכבות אישיותו והעכבות ההתפתחותיות, נותר הוא ילדותי ולא בשל באישיותו, מצב המתאים לקיום יחסים עם ילדה צעירה".

"בהתייחס לביצוע העבירות, כך מציינים המאבחנים, חש הנאשם אשמה כבדה ונושא בתחושתו "כתם שלא ינוקה". יש בו רצון עז להבין את הסיבות שהובילוהו לביצוע מעשים קשים אלה. כל אלה, כך נקבע, כמו גם כמיהתו לקשר ויחסים משמעותיים, יכולים להוות מנוף ובסיס לתהליך תראפויתי חיובי, החיוני לשיקומו של הנאשם".

"על-פי הערכת המאבחנים, מרכז קשייו של הנאשם נעוץ באיסור הפנימי והחיצוני הנוקשה החל על צרכיו המיניים, התלותיים והנרקיסיסטיים. לדבריהם, חיזוק האיסור בדרך של ענישה מחמירה עלול להחריף את מצבו הנפשי, בעוד שעונש קל יותר ישמש גורם מרתיע ומסמן גבולות. המלצת המאבחנים היא שילובו של הנאשם בטיפול ריגשי דינאמי ארוך טווח ("לפחות שלוש שנים") בפיקוח קצין-מבחן, טיפול אשר ייתן מענה לצרכיו וכלים להתמודדות בעתיד. לדעת המאבחנים, טיפול ארוך טווח שכזה, בשילוב פיקוח וענישה שאינה קשה, יתנו "סיכוי טוב שלא יחזור על מעשהו, ויחיה חיים נורמטיביים".

הנערה איבדה את שערה בגלל הסיוטים

לצד האיבחון שנערך לצעיר, הגישה התביעה חוות דעת בדבר מצבה של המתלוננת. התביעה ביקשה להדגיש את הנזק שנגרם לה, וזאת כדי לשכנע את בית המשפט להחמיר בעונשו של הצעיר. בחוות הדעת נאמר, בין היתר, כי הילדה, כיום בת 14.5, התערערה באמונתה הדתית ונקלעה למצוקה קשה ולסיוטים נוראים. עקב זאת היא אף איבדה את שערה ונאלצה לחבוש פיאה ואף רמזה כי היא אינה רוצה עוד לחיות. כיום היא סובלת מהפרעות אכילה קשות.

כאמור, השופטים הכריעו בעד הקלה משמעותית בגזר הדין נגד הצעיר. הפרקליטות שוקלת הגשת ערעור, ולפי דברים שנאמרו ל- Nfc - ערעור אכן יוגש תוך זמן קצר.

ד"ר קדמן: בית המשפט אמון להגן על ילדים

מנכ"ל המועצה לשלום הילד, ד"ר יצחק קדמן, אמר בתגובה לגזר הדין כי המדובר במקרה נוסף שבו "מערכת המשפט כושלת בהגנה על ילדים קורבנות לתקיפה מינית". קדמן קובל, כי בית המשפט אמור להגן על ילדים ולא לתת פרס למי שתוקף אותם. לדבריו, למרות המעשים החמורים שביצע הנאשם בילדה, בת דודתו, נגזר עליו עונש כאילו סגר מרפסת בלא רישיון.

"כולנו מחויבים אמנם בכבודו של בית המשפט, אך יותר מכך אנו מחויבים בכבודם של ילדים וילדות חסרות ישע, הנופלים שוב ושוב קורבן למתעללים בהם ללא מגן וללא מושיע", אמר קדמן. "לא ייתכן ששוב ושוב מתגלה כי בית המשפט איננו משמש חומת מגן לילדים הנפגעים והוא קשוב יותר למצוקות הנאשם מאשר למצוקות הקורבן. עונש מגוחך כזה, גם אם בית המשפט לא התכוון לכך, מעביר מסר שלילי ומסוכן לפיו פגיעה מינית בילדות הוא מעשה קל ערך, שדי להביע חרטה בעקבותיו ולהסכים לטיפול כלשהו, כדי לצאת פטור בלא כלום על מעשים חמורים. מעניין לציין כי במקרים של עבירות כלכליות (מעילה, גניבה, הרצת מניות ועוד) לא מגלים בתי המשפט נטיה להבין את מצוקות הנאשמים וגוזרים עונשים חמורים ביותר של מאסר בפועל. מצער מאד להיווכח כי בישראל של היום מתייחסים לפגיעה ברכוש או בממון, הרבה יותר בחומרה מפגיעה בגופם ובנפשם של ילדים".

קדמן מפנה ביקורת גם כלפי התקשורת, וקובע כי "בניגוד למה שפורסם בחלק מאמצעי התקשורת, רוב הפגיעות המיניות בילדה בוצעו על-ידי בן דודה כאשר כבר היה בוגר ולא כאשר היה קטין, אם כי חשוב לזכור כי גם קטינות איננה צריכה להוות חסינות כלשהי בפני ענישה במקרים כה חמורים".