ייגנז התיק נגד הרב עמאר

היועץ המשפטי לממשלה, מני מזוז, החליט לגנוז את תיק החקירה נגד הרב הראשי (הספרדי) שלמה עמאר, וזאת לאחר ששוכנע כי אין תשתית ראייתית למעורבותו של הרב במעשים שיוחסו לו. בזאת הסתיימה הדרמה שאיימה על המשך כהונתו של עמאר כרב הראשי בישראל.

כמו כן החליט מזוז על הגשת כתב אישום נגד הרבנית מזל עמאר (נאשמת 4), נגד הבן מאיר עמאר (נאשם 1) ונגד שותפיו מקלאנסוואה - עבדאללה בן עלי סואלמה (נאשם 2) ואחמד בן עלי סואלמה (נאשם 3), שסייעו בחטיפת הצעיר והכאתו. במקביל החליט היועמ"ש כי גם נגד הבת איילה לא יוגש כתב אישום. כתב האישום שאת רכיביו נפרט בהמשך, הינו אחד החמורים בעניינים שכאלה.

מזוז קיים אתמול (יום ג') דיון בנושא זה, ולאחר מכן הכריע כאמור. בדיון השתתפו נציגי הפרקליטות והמשטרה. במהלך הדיון הועלה החשד כי הרב היה מודע, לפחות בדיעבד, לאירועים ולמעשים שבוצעו נגד הצעיר. ואולם, היועמ"ש וגם נציגי המשטרה והפרקליטות חיוו דעתם, כי אין תשתית ראייתית עליה ניתן להסתמך להגשת כתב אישום.

אין תשתית ראייתית נגד הרב עמאר

הבוקר הוציא משרד המשפטים הודעה קצר, ובה נמסר כדברים הבאים (ציטוט):

הבוקר הוגש כתב אישום נגד מאיר עמאר, בנו של הרב הראשי הספרדי, הראשון לציון שלמה עמאר, ונגד האחים עבדאללה ואחמד סואלמה, בגין מעורבותם בפרשיית חטיפתו והכאתו של קטין, במטרה להפסיק את הקשר בינו לבין בת הרב הראשי.

כתב האישום כולל גם אישום נגד הרבנית מזל עמאר, אשת הרב, בגין חלקה באירוע לאחר שהקטין הובא לבית הרב.

בנוסף, הוחלט לגנוז את תיק החקירה נגד הרב הראשי הספרדי, הראשון לציון, הרב שלמה עמאר, מאחר ולא נמצאה תשתית ראייתית למעורבותו של הרב במעשים האמורים לעיל.

הרב עמאר: עצוב לי שבני מאיר נקלע למצב הזה

עם הגשת כתב האישום והודעת היועמ"ש על גניזת התיק נגד הרב עמאר, מסר הרב את ההודעה שלהלן:

"רעייתי ואני חינכנו את ילדינו על-פי האמונה כי אלימות בכל דרך שהיא היא דבר אסור, ועצוב לי שבני מאיר נקלע למצב הזה אשר רחוק מדרכנו כרחוק מזרח ממערב. אני אוהב אותו ומתפלל שבעזרת השם יתנער מדברים אלה ויחזור לחיק המשפחה. אני מלא צער על ההחלטה להגיש כתב אישום נגד אשתי כי אני בטוח בכל ליבי ונפשי שלא ידעה דבר על כוונותיו של מאיר. אני נמצא לצידה, מחזק אותה ותומך בה, ואני בטוח כי בסוף יתברר לכל כי היא נקיה מכל חטא ועוון".

פרקליטת הרבנית מזל עמאר, עו"ד יעל גרוסמן, מסרה בתגובה:

"הרבנית מתנגדת לכל סוג של אלימות, ובוודאי שלא היתה לה ידיעה על מעשיו של בנה, מאיר, וכמובן שאין אמת בדברים המיוחסים לה. הרבנית הביעה צער עמוק על הפגיעה במשפחתה כתוצאה מהפרסומים ומאמינה כי בית המשפט יסיר את המשא הכבד הרובץ עליה".

כתב האישום

כתב האישום הוגש בבית המשפט המחוזי בתל אליו. על כתב האישום חתום עו"ד ניסים מירום, סגן בכיר לפרקליטת מחוז תל-אביב (פלילי), ובו הוא מגולל את שלבי החטיפה וההתעללות בקטין: במהלך חודש פברואר 2005, או בסמוך לכך, הכיר ש.מ – קטין כבן 17 שנה [להלן – המתלונן] את איילה. בין השניים נקשרו קשרי חברות. משנודע על הקשר בין המתלונן לאיילה, פנתה הרבנית מזל וכן אחרים מבני משפחת הרב הראשי, למתלונן, והורו לו לנתק כל קשר עם איילה, אלא שהמתלונן לא נעתר לדרישה והמשיך בקשריו עם איילה. במסגרת זו צעקה הרבנית על המתלונן ואיימה עליו לבל ימשיך בקשריו עם איילה, שאחרת הוא מסתכן בכך שתפנה לגורמים המכירים אותו ותסבך אותו עם מקום לימודיו והכול בכוונה להפחידו.

במועד בלתי ידוע, במהלך יום 26.4.2005, או בסמוך לכך, נודע למאיר עמאר קשריה של איילה עם המתלונן. או אז גמלה בלבו ההחלטה להביא לניתוק הקשר האמור וללמד את המתלונן ואת איילה לקח, תוך חטיפתם ושימוש באמצעי אלימות קשים. ביום 26.4.2005, בשעה 22:00, או בסמוך לכך, הגיע מאיר ברכב מסוג גולף לבית הרב וביקש מאיילה לרדת לרכב, בתואנת שווא לפיה הוא זקוק לכיפה. משהגיעה איילה למכונית גולף, אחז מאיר בידיה בחוזקה, הכניסה למכונית בניגוד לרצונה והחל בנסיעה לכיוון בני ברק. עם הגיעם לבני ברק – בשעה 22:45, או בסמוך לכך, הורה מאיר לאיילה להתקשר למתלונן ולפתותו בדברי כזב להגיע למכונית הגולף, בתואנת שווא לפיה בכוונתה לטייל עימו, תוך שהוא מאיים עליה כי אם לא תעשה כן יביא את המתלונן בירייה. כך אכן עשתה איילה.

הצעיר נחטף באיומי סכין

ואכן, הצעיר/המתלונן הסכים לרדת לפגישה עם איילה. משהתקרב לגולף, סימנה לו איילה להיכנס והמתלונן עשה כן. עם כניסתו הורה לו מאיר להוריד את ראשו. באיומי סכין הבהיר לו כי במידה וייעשה תנועות, אשר יובילו למעצרו, ידקור אותו. משם הסיע מאיר את המתלונן ואת איילה לבית הנאשמים בקלנסוואה.

במהלך הנסיעה התקשר מאיר לנאשמים 2 ו-3 (השניים מקלנסוואה) וביקשם להגיע לבית, לשם טיפול בעניין הנוגע ל"כבוד משפחתו". בהגיע מאיר יחד עם איילה והמתלונן – לבית, הוריד מאיר את המתלונן מהגולף וכלא את איילה בתוכו, תוך שהוא מזהיר אותה לבל תצא מהרכב. מאיר הכניס את המתלונן לאחד החדרים בבית, הורה לו לחלוץ את נעליו ולהמתין במקום בעמידה וכך אכן עשה המתלונן.

מאיר ביקש סיוע חבריו בתואנה: "כבוד המשפחה".

המדובר בכתב חמור ביותר, המגולל כאמור מסכת של התעללות הן נגד הצעיר, וכן נגד איילה. בהמשך כתב האישום נאמר, בתאריך 27.4.05, בשעה 03:30, או בסמוך לכך, הגיעו הנאשמים מקלנסוואה (נאשמים 3 ו-4), יחד עם ריקי אבידן, לבית, ברכב מסוג מאזדה. מאיר עידכן אותם בדבר קשריו של המתלונן עם איילה וביקש את עזרתם ב"טיפול" במתלונן. סמוך לאחר האמור, קשרו השלושה קשר ולפיו יכו במתלונן מכות נמרצות, ישפילוהו, ייחקרו את מהות יחסיו עם איילה ויביאוהו בכך לנתק את הקשר עימה.

סמוך לאחר האמור, במסגרת הקשר ולשם קידומו, הם הורו למתלונן להיכנס לחדר אחר בבית ונכנסו אחריו. עם היכנסו לחדר, בעט מאיר בפניו של המתלונן והורה לו להישאר עומד על רגליו. סמוך לאמור הורה הנאשם 2 למתלונן לשבת על הספה בחדר והחל לחקור אותו בדבר טיב יחסיו עם איילה, תוך שהוא נותן למתלונן סטירות בפניו, מעת לעת. הנאשם 2 הורה למתלונן לעמוד על רגליו, שלף את חגורת מכנסיו העשויה עור, הצליף באמצעותה בגבו של המתלונן ולאחר מכן קשר באמצעותה את ידיו של המתלונן וזרק אותו לרצפת החדר. כל מהלך האמור החזיקו הנאשמים סכינים בידיהם, תוך שהם מבהירים למתלונן כי לא ייצא חי מהבית.

מאיר גזז שערות ראשו ופאותיו של הצעיר

סמוך לאחר האמור, פנה הנאשם 3 אל מחוץ לחדר ושב כשבידו מספריים, לבקשתו של מאיר. הנאשם 3 העביר את המספריים לידי הנאשם מאיר וזה גזר באמצעותם את הכיפה שהייתה מונחת על ראשו של המתלונן, בטענה כי אינו ראוי לה עוד. סמוך לאחר המתואר, אחז הנאשם 2 בצווארו של המתלונן בחוזקה, שיחרר את קשירת ידיו, היכהו בגבו והורה לו לשבת על הספה. בד-בבד עם המתואר, בעט מאיר במתלונן, היכהו באגרופים בראשו וזרק עליו בקבוק מים תוך שהוא צועק, מקלל ומאיים עליו. משהתיישב המתלונן על הספה בחדר, התיישבו הנאשמים 2 ו-3 משני צדדיו והמשיכו בחקירתו בדבר יחסיו עם איילה, תוך שהם חובטים בו, מעת לעת. סמוך לאחר האמור, העביר הנאשם 2 את המתלונן לספה אחרת בחדר ויחד עם הנאשם 1 המשיך לחבוט בו.

בשלב הבא נטל מאיר לידיו את המספריים וגזר באמצעותם את שערות ראשו ופאותיו של המתלונן וזאת במטרה לבזותו, להשפילו ולהטיל חיתתו עליו. סמוך לאחר האמור, הוציאו שלושת הנאשמים את המתלונן מהחדר והושיבוהו במפתן הבית. הנאשמים 1 ו-2 המשיכו לבעוט במתלונן, תוך שהנאשם 3 פונה להוציא את איילה ממכונית הגולף ולהכניסה לבית. לאחר מכן פנה הנאשם 2 לחצר הבית וחזר כשעמו שני כלבי תקיפה. הנאשם 2 קירב את הכלבים לרגלי המתלונן כשהם נובחים ועושים ניסיונות לנושכו.

ההתעללות נמשכה גם לאחר מכן. המתלונן הובל למכונית המאזדה ונכלא בה. הנאשם 2 הגיע למאזדה, הורה למתלונן לפתוח את הרכב מבפנים, ומשעשה כן משך הנאשם 2 את המתלונן מהרכב בכוח, החל בועט בו והשליכו לרצפת החצר שהייתה זרועה בחצץ. או אז הגיע מאיר, ויחד עם הנאשם 2 החלו בועטים במתלונן, תוך שהם מגלגלים אותו על רצפת החצץ.

מאיר שבר משקפיה של איילה ושבר חלק מתכשיטיה

בכל המהלך המתואר עד כאן, שהתה איילה, יחד עם ריקי, במטבח בבית. מכתב האישום עולה, כי גם איילה ספגה מכות, התעללות והשפלה. נאמר בכתב האישום, כי סמוך לאחר האמור נכנס מאיר לבית, אחז בגרונה של איילה בחוזקה, נטל את משקפיה ושבר אותם. לאחר מכן נטל מאיר תכשיטים שהיו ענודים על איילה – חלקם שבר וחלקם נטל לעצמו.

על-פי כתב האישום, בשעה 04:30, או בסמוך לכך, התקשר מאיר אל בית הרב ושוחח עם הרבנית מאזל באריכות. מייד לאחר מכן, כלא הנאשם 3 את המתלונן במאזדה, תוך שהוא מורה לו להוריד את ראשו. בהמשך העבירו לרכב הגולף והודיעו בכזב כי כעת יסיעוהו לביתו. בשעה 05:00, או בסמוך, נכנסו גם מאיר והנאשם 2 לרכב הגולף. הנאשם 3, איילה וידידת הנאשמים 2 ו-3, נכנסו למאזדה. שני הרכבים החלו בנסיעה לבית הרב בירושלים, וזאת בניגוד לרצונו של המתלונן ומתוך מטרה להמשיך לאיים עליו ולהביאו לניתוק קשריו עם איילה.

במהלך הנסיעה המשיכו מאיר והנאשם 2 להכות במתלונן, אילצוהו לעשן סיגריה בניגוד לרצונו ודרשו הימנו למסור להם את תעודת זהותו. מאיר והנאשם 2 נטלו מתוך תעודת הזהות של המתלונן כרטיס אשראי וכרטיסי הנחה שונים והחזירו למתלונן את תעודת הזהות. בהגיע הנאשמים 3-1, המתלונן, איילה וריקי לירושלים – בשעה 06:30, או בסמוך לכך - התקשר מאיר לרבנית, וזו הכניסה אותם לבית הרב - בניגוד לרצון המתלונן.

הנאשמים מתעללים בצעיר; הרבנית צפתה בהם והכינה להם קפה

עם היכנסם לבית הרב, הורה מאיר לאיילה להיכנס לחדרה, למתלונן לשבת על ריצפת הסלון בבית הרב ופנה לשוחח עם הרבנית ועם הרב. כל אותה העת ישבו הנאשמים 2, 3 וריקי על הספה בסלון, בסמוך למתלונן – אשר נכלא בבית הרב בניגוד לרצונו. סמוך לאחר המתואר, פנתה הרבנית למטבח בבית הרב, הכינה קפה לנאשמים 3-1 ולריקי, וצפתה במתלונן ובמתרחש בסלון, תוך ידיעה שהמתלונן מוחזק בבית הרב בניגוד לרצונו. או אז פנה מאיר לסלון והחל מכה במתלונן, אשר שכב באותה העת על ריצפת הסלון ופניו מופנים מטה – כשכל אותה העת צופה הרבנית במתרחש. על-פי כתב האישום, הרבנית ידעה כי מטרת החזקתו של המתלונן בביתה, בניגוד לרצונו, נועדה לאיים על המתלונן ולהפחידו, במטרה שיינתק קשריו עם איילה. הרבנית איפשרה את האמור וחפצה בכך.

הדרישה מהצעיר: לא לשוב לירושלים עד 2007, אחרת יירצח

סמוך לאחר האמור נכנס מאירלחדרה של איילה, שלף סכין ואיים באמצעותה על איילה לבל תמשיך בקשריה על המתלונן, שאחרת יהרגה. בשעה 07:30, או בסמוך לכך, פנה מאיר אל המתלונן, על-דעת הנאשמים 2 ו-3, הורה לו שלא לשוב לירושלים עד 2007, לא להחזיק בפלאפון, לא להיפגש עם בנות המין השני למשך שנתיים, ושלא לפנות למשטרה שאחרת ירצח אותו ויפגע בבני משפחתו. מאיר הוציא את המתלונן אל מחוץ לבית הרב, העניק לו 20 ש"ח כדמי נסיעה והורה לו להגיע לביתו במהירות, לבל יבולע לו. כתוצאה ממעשיהם של הנאשמים 1, 2 ו-3 נגרמו למתלונן כאבים בכל חלקי גופו וכן חבלות של ממש בידיו, בפניו ובצווארו והוא נזקק לטיפול רפואי.

האישומים

- מאיר עמאר - במעשיו כפי שתוארו לעיל, נכתב בכתב האישום, חטף מאיר את איילה ואת המתלונן, במטרה לאיים עליהם ולהפחידם, לבל ימשיכו בקשריהם, התעלל במתלונן, חבל בו חבלות של ממש, איים עליו, כלא אותו, הדיחו לבל יתלונן, איים על איילה ונטל בכוח את תכשיטיה.

- מאיר ושותפיו מקלנסוואה - במעשיו, כפי שתוארו לעיל ובצוותא עם מאיר, חטפו הנאשמים 2 ו-3 את המתלונן, במטרה לאיים עליו ולהפחידו, לבל ימשיך בקשריו עם איילה, התעללו בו, חבלו בו חבלות של ממש, הדיחוהו בחקירה, סחטו אותו באיומים וכלאוהו בבית הרב.

- הרבנית - במעשיה, כפי שתוארו לעיל ובצוותא עם הנאשמים 3-1, כלאה הרבנית את המתלונן בבית הרב וסחטה אותו באיומים.

הוראות החיקוק לפיהן מואשם מאיר:

1. חטיפה לשם סחיטה - [בהתייחס לאיילה] – עבירה על סעיף 372 לחוק העונשין, התשל"ז–1977.

2. חטיפה לשם סחיטה - [בהתייחס למתלונן] - עבירה על סעיף 372 לחוק העונשין, התשל"ז–1977.

3. התעללות בקטין – עבירה על סעיף 368ג לחוק העונשין, התשל"ז–1977.

4. תקיפה הגורמת חבלה של ממש, בנסיבות מחמירות - עבירה על סעיף 380, יחד עם סעיף 382(א) לחוק העונשין, התשל"ז–1977.

5. כליאת שווא - עבירה על סעיף 377 לחוק העונשין, התשל"ז–1977.

6. הדחה בחקירה - עבירה על סעיף 245(ב) לחוק העונשין, התשל"ז–1977.

7. סחיטה באיומים – עבירה על סעיף 428 רישא לחוק העונשין, התשל"ז–1977.

8. איומים – עבירה על סעיף 192 סיפא לחוק העונשין, התשל"ז–1977.

הוראות החיקוק לפיהן מואשמים עבדאללה בן עלי סואלמה ואחמד בן עלי סואלמה (הנאשמים 2 ו-3):

1. חטיפה לשם סחיטה – עבירה על סעיף 372 לחוק העונשין, התשל"ז–1977.

2. התעללות בקטין – עבירה על סעיף 368ג לחוק העונשין, התשל"ז–1977.

3. תקיפה הגורמת חבלה של ממש, בנסיבות מחמירות - עבירה על סעיף 380, יחד עם סעיף 382(א) לחוק העונשין, התשל"ז–1977.

4. כליאת שווא - עבירה על סעיף 377 לחוק העונשין, התשל"ז–1977.

5. סחיטה באיומים – עבירה על סעיף 428 רישא לחוק העונשין, התשל"ז–1977.

6. הדחה בחקירה - עבירה על סעיף 245(ב) לחוק העונשין, התשל"ז–1977.

הוראות החיקוק לפיה מואשמת הרבנית מזל עמאר:

1. כליאת שווא - עבירה על סעיף 377 לחוק העונשין, התשל"ז–1977.

2. סחיטה באיומים – עבירה על סעיף 428 רישא לחוק העונשין, התשל"ז–1977.